תערוכת תוצרים בבית הספר הדו לשוני "גליל"

נקודת שחשוב לשים אליהן בהתארגנות מראש:

• קביעת מועד לתערוכה ומשך הצגתה
• הקמת צוות מוביל שתפקידו להוביל את כל התהליך, משלב הרעיון ועד קיום התערוכה עצמה, כולל חלוקת תפקידים בקרב חברות/חברי הצוות.
• בחירת פרויקטים שיוצגו בתערוכה
• עיצוב פוסטרים לכל הפרויקטים
• עיצוב הזמנה
• קביעת לו"ז להקמת התערוכה
• בחירת מורים שילוו את הצגת התערוכה
• בחירת תלמידים מכל כיתה שיציגו את תוצרי הפרויקט של כיתתם
• עיצוב התערוכה ברחבי בית הספר – הפריסה שלה במרחב
• חשיבה איך להציג את עקרונות היסוד של בית הספר לצד התערוכה
• תקצוב התערוכה שכלל בעיקר עזרים שיש לקנות לבניית התערוכה, הדפסת כרזות והזמנה.
• שיווק והפצת התערוכה
• הכנת התלמידים

עיצוב ובניית התערוכה

הקדשנו כשלושה ימים לבניית התערוכה, צוות ההקמה כלל מספר קטן של מורות בעזרתו של אב הבית. התערוכה השתרעה על פני כל מרחבי בית הספר כולל כיתות שבהן הוקרנו סרטונים שהם תוצרי פרויקט שעסק באומנות מחאה וכן סרטים שהופקו כתוצר פרויקט שהציג את נקודת המבט של תלמידים על חיים המשותפים.

יום התערוכה עצמו

התערוכה התקיימה בשני מועדים: 

1. במהלך יום הלימודים – בעת ביקור משלחת הייטק היי בבית הספר
2. בשעות אחרי הצהרים – בעקבות ההזמנה שהופצה – והייתה פתוחה לכולם.

ביום התערוכה הסתובבו המבקרים באופן חופשי בין המיצגים, כאשר התלמידים הם שהובילו את ההסברים. הבחירה להציב את התלמידים במרכז הייתה מכוונת: הם לא רק הציגו את התוצר הסופי, אלא סיפרו על תהליך החקר, על האתגרים, על שיתופי הפעולה בעבודה הקבוצתית ועל הלמידה שהתרחשה בדרך. כך הפכה התערוכה מאוסף של עבודות לתיעוד חי של תהליכי למידה.

לסיכום,

מנקודת מבטנו, הצלחת התערוכה ניכרת באופן שבו יצרה גאווה, שיח מקצועי ותחושת משמעות בקרב התלמידים והצוות. היא אפשרה לראות את הרצף החינוכי מכיתה א' ועד כיתה ו', חיזקה את תחושת השייכות של הקהילה, והמחישה כיצד למידה מבוססת פרויקטים יכולה להיות עמוקה, רלוונטית ובעלת השפעה גם מעבר לכותלי הכיתה.

הבעיה העיקרית שבפניה עמדנו הייתה מיעוט המבקרים ביום השני של התערוכה, שהיה פתוח לכלל הציבור, בדגש על משפחות המחפשות בית ספר משמעותי לילדיהן. לשם כך עלינו לשים דגש רב יותר על השיווק וההפצה של האירוע.

בכוונתנו להפוך את תערוכת תוצרי הלמידה למסורת שנתית. לצד זאת, נרצה להרחיב את מעגל המבקרים ולהזמין בשנים הבאות צוותי חינוך, סטודנטים להוראה, אנשי רשויות לצד משפחות נוספות, מתוך אמונה כי כאשר הלמידה הופכת לנראית – היא מעוררת השראה, יוצרת דיאלוג ומחזקת את הקשר בין בית הספר לקהילה.