השאלה "האם" לשלב את ה-AI בכיתה, אינה רלוונטית אלא "איך", כיצד נרתום את הכלים החדשים הללו לא רק כ"קישוט" טכנולוגי

 אותו "כישלון" הפך למעשה לממצא המרכזי במחקר הפעולה הפרטי שלי. הבנתי שאני לא צריכה להיגרר אחרי טרנדים, אלא להתאים את שיטות ההוראה והלמידה לצרכים האמיתיים של התלמידים שלי. במקום לוותר על שילוב הבינה המלאכותית, החלטתי לעשות את ההתאמות הנדרשות. הפעילויות שפיתחתי בהמשך השנה נולדו מתוך הממצאים הללו, מתוך ניסיון מתמיד לשלב את הכלי באופן שמקדם למידה, חשיבה ויצירתיות, ובעיקר – יוצר ערך אמיתי.

1. "לדבר עם ההיסטוריה": בוטים ליום השואה ככלי לפיתוח אמפתיה וחשיבה ביקורתית
אחד האתגרים הגדולים הוא להפוך יום זיכרון לאירוע של למידה פעילה ורלוונטית. לקראת יום השואה, ובזמן שלימדתי את הפרק על קונפליקטים בין קבוצות, ביקשתי ליצור חיבור שיחרוג מלימוד מושגים יבשים כמו "סטריאוטיפ" או "דעה קדומה". המטרה הייתה לגרום לתלמידים, שזה עתה חזרו ממסע לפולין, להרגיש את המנגנונים הפסיכולוגיים בפעולה.

במקום הרצאה, יצרתי שתי דמויות באמצעות בוטים של בינה מלאכותית: רחל, נערה יהודייה בגטו ורשה, והלגה, נערה גרמנייה שגדלה בתנועת הנוער ההיטלראית ומאמינה באידיאולוגיה הנאצית באופן מוחלט. הכתיבה של הלגה הייתה מאתגרת במיוחד; היה לי חשוב שהיא לא תביע חרטה, אלא תשקף תודעה סגורה שגדלה לתוך תעמולה והפנימה אותה לחלוטין. רציתי שהשיחה איתה תגרום לתלמידים תחושת אי-נוחות ותעורר שאלות.

התלמידים, בקבוצות, שוחחו עם שתי הדמויות והתבקשו לזהות בדבריהן את המושגים הפסיכולוגיים שלמדנו ולתעד את ממצאיהם. התוצאה הייתה שיעור שלא עסק רק בזיכרון, אלא בלמידה חיה של האופן שבו תפיסות עולם מעוצבות. הדיון הכיתתי שחתם את הפעילות נגע בשאלות של מוסר, אתיקה ואוריינות AI – איך מזהים מנגנוני שכנוע, ומה אחריותנו כצרכני מידע. למערך השיעור והקישורים לבוטים

2. להפוך תלמידים לחוקרים: כתיבת פרומפט ככלי לבניית שאלון מחקר
מי שמנחה עבודות חקר מכיר את האתגר: להדריך תלמידים בכתיבת שאלון תקף ומהימן. באותה מידה מאז פריצתם של כלי ה-AI לחיינו, כל מורה חושש (ובצדק) שהתלמידים ישתמשו ב-AI כדי "לעשות את העבודה", גם אני חששתי. כדי להתמודד עם שני האתגרים החלטתי להפוך את היוצרות ולהשתמש בבינה המלאכותית ככלי לחשיבה משותפת.

לכן, במשימה של בניית שאלון מחקר, במקום לתת להם פרומפט מוכן, הפכתי את התהליך ללמידה משותפת. בנינו יחד על הלוח את הפרומפט, כשכל משפט הוביל לדיון: "למה אנחנו מבקשים את זה?", "איך זה משרת את מטרת המחקר?". כך, במקום לקבל תשובה מוכנה, התלמידים היו צריכים לפרק את המשימה לגורמים, להבין את ההיגיון המחקרי, ודווקא העמיקו את הבנתם. 

כשהתוצר מה-AI הגיע, התלמידים כבר היו מוכנים לשלב הבא: בקרה וביקורת. הם זיהו בעצמם שאלות שלא התאימו לאוכלוסיית המחקר (בני נוער) והתפתח דיון מעמיק על איך מנסחים שאלה מחדש כך שתשמור על תוקף מחקרי. במקום שה-AI "יעשה את העבודה", הוא הפך לזרז שאיפשר לתלמידים לדלג על החלק הטכני ולהתמקד ישירות בחשיבה מסדר גבוה: ניתוח, הערכה ודיוק.

3. "חנוך לנער על פי דרכו": פודקאסט לימודי כמענה ללמידה דיפרנציאלית
התוצר הזה התחיל מבקשה של תלמידה שלומדת הכי טוב דרך שמיעה לקראת בחינת הבגרות. האתגר כאן הוא לא טכנולוגי, אלא תפיסתי: המעבר מהוראה אחידה לחשיבה דיפרנציאלית אמיתית. בעזרת NotebookLM, יצרתי סדרת פודקאסטים על חומר הלימוד לבגרות. היכולת לייצר תוכן מותאם אישית בזמן קצר המחישה לי שהטכנולוגיה יכולה להעצים את היכולת שלי ליישם פדגוגיה דיפרנציאלית, בתנאי שאני קשובה לצרכים המגוונים של התלמידים. ההצלחה חרגה מגבולות הכיתה שלי; הפודקאסט הופץ בקרב מורי פסיכולוגיה ברחבי הארץ, שהעבירו אותו לתלמידיהם, והוא נחל הצלחה מרובה. מורות רבות פנו אליי ושיתפו שהוא סייע לתלמידיהן להבין לעומק את החומר ולהצליח בבחינות המתכונת, מה שהמחיש את הכוח של מענה מותאם אישית בקנה מידה רחב.

חשוב לציין שבשלב הזה של השנה הכלי המדהים NotebookLM היה חסום לשימוש של תלמידים מתחת לגיל 18, כך שלמרות שהדגמתי להם לאורך השנה בכיתה איך ניתן ליצור מגוון תוצרים, כולל פודקאסט על חומרי הלימוד שמועלים אליו, הם לא יכלו להתנסות בו בעצמם. הכלי הותר לאחרונה לשימוש מתחת לגיל 18 על ידי Google ואני בטוחה שכשיצטרכו בעתיד ללמוד משהו חדש, יעשו בו שימוש.

לסדרת הפודקאסטים בספוטיפיי

4. מהמסך לכיתה: כשהתלמידות בונות אפליקציה שמחברת פסיכולוגיה לסדרות
שיעור פרטני  בזום עם שלוש תלמידות ביום הבגרות במתמטיקה היה יכול להפוך לעוד חזרה משמימה. אבל אז, אחת התלמידות זיהתה חיבור בין ניסוי קלאסי בפסיכולוגיה חברתית לסדרת הריאליטי "הישרדות". ההברקה הזו הייתה הניצוץ. במקום חזרה פסיבית, הצעתי שנבנה יחד אפליקציה שתחבר בין מושגים פסיכולוגיים לסדרות טלוויזיה שהן אוהבות.

התהליך היה כולו יצירה משותפת. הן הציעו סדרות – "אמילי בפריז", "האח הגדול", "משחקי הדיונון" – והמושגים קמו לחיים. יחד, בעזרת ChatGPT וג'ימיני, בנינו את מבנה האפליקציה, ניסחנו הסברים ושאלות, ואפילו כתבנו את הפרומפט שיצר את האפליקציה עצמה בפלטפורמת Base44. התלמידות בחרו את העיצוב וראו את הרעיונות שלהן הופכים למוצר אמיתי ומוחשי. התהליך לא היה נטול תקלות, וכל באג שהתגלה הפך להזדמנות ללמוד על פתרון בעיות ועל התמודדות עם אתגרים. יותר מכלי לימודי, זו הייתה התנסות ביזמות, שהציתה אצל אחת התלמידות חלומות על בניית אפליקציה לעסק שלה. כמובן שהאפליקציה שותפה עם שאר תלמידי הכיתה וגם עם קהילת מורי פסיכולוגיה ששיתפו עם תלמידיהם ברחבי הארץ.

 למרות ההצלחה, לא יכולתי שלא לחשוב על האתגר למערכת: איך מאפשרים סוג כזה של גמישות ולמידה משמעותית, שלא תמיד מתאפשרת בכיתה של 40 תלמידים?

 לאפליקציה: "חיבורים פסיכולוגיים על המסך"

5. משינון ליצירה מוזיקלית: תהליך מודלינג ליצירת שיר לימודי עם AI
אחרי שיעור פרונטלי ארוך על התיאוריה של אריקסון, האנרגיה בכיתה החלה לדעוך. כדי להעיר את התלמידים ולהפוך את החומר המורכב לבלתי נשכח, החלטתי לממש רעיון ספונטני: ניצור יחד שיר שיתפקד כ"תומך זיכרון".

התהליך כולו התבצע במליאה, תוך כדי מודלינג של תהליכי חשיבה. התחלנו בזיהוי משותף של הנקודות החשובות לשינון, שנרשמו על הלוח. לאחר מכן, פתחתי את ChatGPT על המסך והסברתי את עקרונות כתיבת הפרומפט בזמן שהתלמידים ניסחו יחד איתי את ההנחיה ליצירת מילות השיר. התוצר הראשון לא היה מושלם, וזו הייתה הזדמנות להדגים איך מתמודדים עם תוצאה לא רצויה, מחדדים את הבקשה ואף עוברים לכלי אחר (קלוד) שהתאים יותר למשימה בעברית.

לאחר שווידאנו יחד שהמילים מדויקות, "הקסם" האמיתי קרה: הכנסנו את הטקסט למחולל המוזיקה SUNO, ובלחיצת כפתור נוצר שיר ראפ קליט. ההתלהבות הייתה עצומה. התלמידים התחלקו לקבוצות כדי ליצור את שאר הבתים, כשהם מיישמים את התהליך שלמדנו, כולל קבוצה אחת שבחרה לכתוב את הבית שלה בעצמה. הרגע הזה המחיש לי שהמטרה אינה לכפות את הכלי, אלא להציע אותו כדרך נוספת. מתן הבחירה והגמישות הוא המפתח לגיוס תלמידים.

מיותר לציין שמהרגע שהכירו את הכלי והפרקטיקה, הם יצרו עוד מגוון שירים גם לחזרה על החומר לקראת בחינות במקצועות אחרים.

 לשיר הסופי

6. להפוך חזרה על החומר למעבדת חקר: כשהתלמידים חוקרים את הבינה המלאכותית
אחד האתגרים המוכרים הוא חזרה על חומר בצורה שתפעיל את כלל התלמידים, ותימנע מ"שיטת הפופקורן" שבה רק קומץ עונה. כדי להתמודד עם אתגר זה, ובמטרה לפתח אוריינות AI, הפכתי את החזרה על הפרק "זיכרון" למשימת חקר פעילה.

במקום לשאול שאלות בעצמי, שלחתי את התלמידים לעורר את הזיכרון שלהם בעזרת בוט-למידה שיצרתי. המשימה שלהם הייתה לנסח 10 שאלות לבוט על המושגים שלמדנו, ולאחר מכן לבדוק האם התשובות שהוא מספק נכונות, מדויקות ומבוססות. מהר מאוד עלתה השאלה המתבקשת: "איך נדע שהוא לא מחרטט בביטחון?". לשמחתי, התלמידים הבינו מיד שעליהם להצליב את המידע עם חוברת הלימוד ומפת המושגים. במקרים שבהם הבוט טעה, התלמידים תיקנו את תשובותיו בעצמם, ובכך חזרו על החומר באופן פעיל, תוך שהם מפתחים חשיבה ביקורתית והבנה עמוקה של מגבלות הכלי.

סיכום: המסע אל הלא נודע הוא הפדגוגיה החדשה

הדוגמאות הללו, על הצלחותיהן ואתגריהן, ממחישות שהפוטנציאל האמיתי של הבינה המלאכותית בחינוך אינו טמון באוטומציה, אלא בהעצמה. הוא מאפשר לנו, המורים, להפוך לרפלקטיביים יותר, לחקור את ההוראה של עצמנו, ולהפוך רעיונות פדגוגיים נועזים למציאות.

הדרך לשם דורשת אומץ להתנסות, לקבל את העובדה שלא הכל יעבוד בפעם הראשונה, ולראות בכל "כישלון" הזדמנות ללמידה. היא דורשת מאיתנו לשתף לא רק את התוצרים המבריקים, אלא גם את הדילמות, את החששות ואת התובנות מהדרך. שיח פתוח עם עמיתים בחדר המורים הוא קריטי. כשאנו חולקים את המורכבויות, אנו בונים רשת ביטחון קולגיאלית המעודדת חדשנות. בסופו של דבר, המסע הזה הוא הזמנה לכולנו להיות חוקרים בכיתה שלנו, ולהוביל את השינוי מתוך המקום בו למידה משמעותית מתרחשת.

לאורך השנה, שיתפתי תובנות רבות מהפעילויות הללו בקבוצת הפייסבוק שאני מנהלת, "בינה מלאכותית בחינוך ואקדמיה". כמעט על כל פוסט התפתח דיון מרתק, מעורר מחשבה והשראה של אנשי חינוך רבים, שהוכיח את הצורך העצום בשיתוף ובלמידת עמיתים בתחום המתפתח הזה.