המהפכה שעדיין לא הצלחנו להבין

איך בינה מלאכותית תשנה את פני ההוראה – והאם נצליח לשנות קודם את אופי החשיבה שלנו

מאת: תומר קרודו

כמורה וחוקר השפעת הבינה המלאכותית על ההוראה, אני עד לפרדוקס מעניין: אנחנו חיים בעידן טכנולוגי חדש שאין ספק שישנה את המציאות החינוכית מהיסוד. השאלה היא האם אנחנו, המורים של היום, נצליח להיות חלק מהמהפכה האמיתית – או נעשה בדיוק את אותו הדבר, רק יותר מהר?

המהפכה שעדיין לא התרחשה

הבינה המלאכותית פרצה אל חיינו ללא דף הנחיות ברור. פתאום כל אחד יכול לעשות דברים שלפני שנים לא רבות נראו כמציאות בלתי אפשרית. כל אחד שידע לשאול, ללמוד ובעיקר לא חשש, גילה עולמות חדשים במהירות שלא הכרנו עד אז.

אך האם זו המהפכה? זו שאלה שאני עוסק בה בתקופה האחרונה. האם להצליח לעשות מצגות יפות, לכתוב יפה יותר ולבנות משחקים – האם זו הבשורה של הבינה המלאכותית? האם היכולת ליצור עוד מטלות ועוד מטלות וגם לבדוק אותן – האם זו המהפכה?

מחשבה זו מעציבה אותי. לא יכול להיות שהגיעה מהפכה כל כך גדולה שמכילה כלים טכנולוגיים שהם בעצם דג זהב, אבל אנחנו לא יודעים מה לבקש! האם שלושת המשאלות שלנו הן לעשות אותו דבר מאותו דבר?

במחקר שאני מבצע על השפעת צ'אטבוטים על הוראה דיפרנציאלית, אני רואה תמונה מעורבת. מצד אחד, מורים מתלהבים מהיכולת להכין חומרי לימוד ולבדוק אותם במהירות חסרת תקדים. מצד שני, רובם עדיין תפוסים באותו מודל חשיבה.

האם בשביל זה אנחנו צריכים את הבינה המלאכותית?

טכנולוגיה חדשה, חשיבה ישנה

מורה שמשתמש בצ'אטבוט כדי להכין מטלות ששואלות שאלות על מה שנאמר בכיתה – מה החידוש? היכולת להפיק טקסטים מרהיבים – זו המהפכה? לבדוק מבחן בשליש מהזמן? ליצור מאגרי מידע על כל תלמיד?

האם זה לא אותו דבר כמו שעשינו לפני? האם זה גורם לי כמורה להיות טוב יותר?

מבחינה טכנית – זה "שימוש בבינה מלאכותית". מבחינה פדגוגית – זה עדיין אותו חינוך משעמם של המאה ה-20.

אולי מורה שמעביר לתלמידים את האחריות על יצירת התוכן, מבקש מהם להשתמש בבינה מלאכותית כדי ליצור שאלות מעמיקות ולהתווכח על תשובות – האם זו המהפכה שכולם דיברו עליה?

כנראה שלא!

איפה אנחנו תקועים?

במחקר שלי אני פוגש דפוסי חשיבה שחוזרים על עצמם:

הפחד מהלא מושלם

"הבינה המלאכותית עלולה לטעות, אז אני לא יכול להסתמך עליה."

בדיוק ההפך הוא הנכון. התלמידים צריכים להפוך ל**"אמני שגיאות"** – שיודעים להפוך כל טעות לדלת לגילוי חדש. זה מה שמבדיל יוצר מחקיין.

אולי המהפכה האמיתית היא להצליח ללמד ללא גבולות? תמיד אמרנו לתלמידים מהם גבולות הגזרה ושם הם ניהלו את התהליך הפדגוגי. יכול להיות שגבולות הגזרה השתנו?

המפקח הפנימי

המשפט שחוזר על עצמו: "אני חייב לבדוק כל דבר שהבינה המלאכותית מייצרת."

האם זה מפני שהמורה רוצה לדעת שהכל נמצא בתחום גבולות הגזרה? או שהוא מחפש אישור שמה שהוא עושה נכון ולא חתרני מדי?

כשברטולד ברכט המציא את "תיאטרון הריחוק", הוא לא ביקש מאף מבקר לאשר שזה "נכון". הוא ידע שחדשנות נולדת כשמעזים לשחרר שליטה.

שחרור הגבולות

במקום להיות הצנזור של התלמידים, אולי אנחנו צריכים ללמוד להיות יותר נועזים? תנו להם ליצור גלריות של רעיונות "מוזרים" ופשוט לחשוב שהרעיונות שלהם טובים.

כיום אנחנו יכולים לפרוץ את הגבולות בזמן השיעור ולדעת על מה מדובר – פעולה שפעם דרשה מאיתנו כל כך הרבה עבודה. אולי זו המהפכה?

הפחד מאובדן הסמכות

אם התלמידים יוכלו ליצור תוכן בעצמם, מה התפקיד שלי?

זו בדיוק השאלה הנכונה. רק כשנפסיק לחשוב כמו פקידים ונתחיל לחשוב כמו אמני הוראה, נבין שהבינה המלאכותית לא מאיימת על היצירתיות שלנו – היא מזמינה אותה לריקוד דיגיטלי.

הפחד האמיתי והפוטנציאל

החשש מהלא-נודע שמביאה הבינה המלאכותית הוא טבעי. אבל דווקא כאן טמון פוטנציאל אדיר להתחדשות.

במקום להסתתר מאחורי דרכי הוראה מוכרות, אנחנו מוזמנים להפוך את הטכנולוגיה לבסיס ליצירה ולחשיבה אחרת. להפוך את התלמידים לשותפים במחקר ובהתנסות. את מה שהמכונה עושה במהירות, אנחנו יכולים לקחת כבסיס לבנייה עמוקה יותר: לשאול, להטיל ספק – וליצור יחד.

כרגע אנחנו בעיקר דואגים להבין האם התלמיד השתמש בבינה מלאכותית בעת הכנת המטלה.

אבל זה לא מפחיד – זה מרגש! סוף סוף אפשר להיות חלק ממהפכה גדולה. עולם החינוך הולך להשתנות ותפקיד המורה הולך להיות שונה, אחר ומיוחד.

איך? לא יודע.

מעבר להתלהבות השטחית

התלהבות סביב יכולות הבינה המלאכותית סוחפת רבים, אך לעיתים מסתירה את הריקנות של התכנים הפדגוגיים. קל להתרשם מהאפשרות ש"היום כל אחד יכול לכתוב קוד", אבל האמת שלרובנו היכולת להבין קוד באמת עדיין רחוקה מהישג יד.

שימוש בכלי חדש לא הופך אותנו בין לילה למהנדסים או לחדשנים. זה מחייב תהליך עמוק של למידה וביקורת עצמית. כן, עדיין יש משמעות ללמידה וחקר של תחומים רבים.

האתגר שלנו כמורים איננו להסתנוור מפיצ'רים נוצצים, אלא להפוך את הכיתה למרחב שבו התלמידים באמת מתנסים, שואלים, חוקרים ויוצרים.

דווקא במציאות שבה הפיתוי להגיד "הכול אפשרי" כל כך גדול, עלינו לזכור שמה שמייחד את האדם הוא לא מהירות ההפקה אלא העומק, השיח, הסקרנות והיכולת לבחון לעומק גם את מה שהטכנולוגיה מייצרת.

התפקיד החדש

המורים המוצלחים ביותר בעבודה עם בינה מלאכותית הם אלה שהצליחו לשנות את התפיסה שלהם לגבי התפקיד שלהם. הם מבינים שהתפקיד ההיסטורי שלהם כסוכני ידע, מחלקי מטלות ובודקי מבחנים אינו עוד מגדיר אותם.

זה כן עדיין התפקיד שלהם – מערכת החינוך עדיין לא באמת התחילה בשינוי. אך הם מבינים שהמורה יכול להיות היום כל מה שהם רק חלמו עליו. הם יכולים להצליח לראות את התלמידים שלהם, אך לא תמיד מנקודת המבט שליד הלוח.

העתיד שאנחנו רוצים

רק כשנשכיל להפריד בין האשליה ש"כל אחד יכול הכול" ונבין שכל אחד יכול להיות טוב במשהו ואפילו שאנחנו לא תמיד מבינים במה, אז נבין שיש משמעות ליכולות שונות היום יותר מתמיד, נבין שההגדרות שלנו לתלמיד מוצלח הן נחלת העבר.

העתיד ידרוש אנשים שמסוגלים לחשוב אחרת – לא כסיסמה אלא כיכולת אמיתית. להיות ספקן לא אומר שאתה שולל הכל, אבל זה כן אומר שאתה מבצע עוד נקודת עצירה בדרך לחשיבה.

אולי מה שעשינו עד עכשיו היה נכון לאתמול? אולי ההגדרות שלנו למקצוע חשוב משתנות? לא בטוח שהם שוללים את מי שפעם נחשב לחיוני, אך אני בטוח שכיום התרחבו הגבולות ויש מקום לעוד כישורים להיכנס לתחום ההגדרות החיוביות.

לכן אני יודע שאנחנו חייבים לחזור לתקופות שבהן המדע הלך יד ביד עם עולם האמנות והרוח. החשיבה האחרת שאנחנו מחפשים לא תגיע באמצעות חשיבה טכנית בלבד.

המהפכה חייבת לגרום לנו להתחיל להיות פנויים אל התלמידים ולהפסיק לבחון אותם. בשביל זה יש לנו את הבינה המלאכותית.

תגובות

5 2 קולות
דירוג מאמר
הירשם
מעוניין בעדכון לגבי
guest
1 תגובה
ישן ביותר
חדש ביותר עם הכי הרבה הצבעות
משובים מוטבעים
לראות את כל התגובות
נעה
נעה
22 שעות לפני

ווואו זה מרתק מתחבר לי לשיח היומיומי שיש לי עם מורים ומנהלים על המהות

תפריט נגישות

1
0
אשמח לדעתכם, אנא הגיבו.x