מהפכת הבינה המלאכותית בשדה החינוך: "בזכות המבוכה ובגנות הטיח".
ידיעות שהגיעו לארץ ישראל בסוף שנות ה- 30 של המאה הקודמת הציגו ראיות בדבר שלטון הדמים שהנהיג יוסף סטאלין, המנהיג הקומוניסטי שנתפס עד אז כ"שמש העמים", כלפי בני עמו. בעקבות אלו, ברל כצנלסון, ממנהיגי תנועת העבודה נשא נאום בכינוס מדריכי עליית הנוער ביולי 1940. בנאום זה הוא ביקש לחזק את המבוכה ששררה בקרב המדריכים ביחס לפער שנוצר בין מה שהכירו והאמינו לגבי סוציאליזם, שהם חשו כשליחיו ומפיציו בקרב חניכיהם, לבין הידיעות שהגיעו. לנאומו הוא קרא: בזכות המבוכה ובגנות הטיח. להלן ציטוט מהקטע המסיים של הנאום שבו הוא ממשיל את הידיעות לסדקים המתגלים בבניין:
"יש ובבניין מתגלה סדק. הבנאי הטוב, העושה מלאכתו באמונה, איננו מבקש להסתיר, איננו חושש לשמו הטוב, הוא חרד לגורל הבניין, הוא חושש למפולת. הוא איננו מתרץ את הסדק, אלא סותר את הנדבכים הסדוקים, ומפנה את המקום להנחת נדבכים שלמים. ואילו מי שעושה מלאכתו רמייה ממהר וסותם את הסדק וטח עליו טיח, ודעתו נחה אם הצליח למראית עין. המפולת בוא תבוא. אל נהיה פועליי רמייה, לא במעשה ולא במחשבה. אל יהיה חלקנו עם טחי טיח." (ברל כצנלסון).
אני מבקש לטעון כי מהפכת הבינה המלאכותית מנערת, מטלטלת ומזעזעת את כלל מרכיבי החברה שאנחנו חיים בה, ובתוכם את עולם התעסוקה, האקדמיה והחינוך. הזעזוע יוצר סדקים על קירות הבניין של עולמות אלו. לצערי, האקדמיה ומערכות החינוך עסוקים יותר בניסיון להסתיר את הסדקים דרך טיוחם בטיח (עוסקים בלרתום את הבינה כדי לעשות את מה שתמיד עשו, אבל באופן יעיל יותר), במקום לעסוק בצורך הדחוף וההכרחי לבחון לעומק את הקירות והיסודות של בניין האקדמיה והחינוך, ובמקרה הצורך אף להחליפם כדי שלא יתמוטט על יושביו.
זה קשה ותובע אומץ רב וענווה אינטלקטואלית להטיל ספק בידע שצברנו במשך השנים, בקונספציות (תפיסות) ואמונות שבמשך דורות רבים חונכנו, גדלנו והתפתחנו לאורם. בגלל טלטלת ההתפתחות המואצת של הבינה המלאכותית וסכנת ההתמוטטות של המבנה האפיסטמולוגי המוכר של עולם החינוך והלמידה, יש להקדים ככל הניתן את בירורן של שאלות יסוד כמו: מדוע, מה וכיצד לומדים וילמדו בהווה ובעתיד הקרוב? מדוע, מה ואיך חשוב לעודד ולפתח כנטיות ומיומנויות נדרשות ללמידה לאורך החיים, ואת מי ואיך להכשיר לצורך זה? מה הערך החברתי והאנושי של כל אלו? מה הן ההזדמנויות שהתפתחות הבינה המלאכותית מזמנות לנו כאנשי חינוך וכלומדים? מה הם האיומים? כיצד ניתן לקדם התמודדות עימם?
כבר למעלה מעשר שנים וביחד עם חברי פרופ' שלמה בק וחברים אחרים אני עסוק בפיתוח, התנסות וחקר גישת היוטגוגיה (למידה בהובלה והכוונה עצמית) ולמעלה משנה ביחד עם חברי תום הגלעדי, בפיתוח וחקר החיבור המתבקש בין יוטגוגיה לבין בינה מלאכותית. אנחנו עוסקים בכך מתוך הבנה ואמונה שזה הכיוון שיש לקדם במערכת החינוך ובאקדמיה. מתוך עיון, התנסות וחקר מערער ומהרהר, זהו עבורנו הבסיס והכיוון ליצירת היסודות והקירות שיש להקים כדי למנוע את נפילת הבניין. באופן ממוקד יותר, אנחנו עוסקים באיתור וזיהוי הערך המוסף שכל קודקוד במשולש הבא תורם לאינטראקציה לימודית מיטבית: א. לומד/קבוצת לומדים היוזמים, מובילים, מכוונים ומעריכים את עצמם בלמידה, בשיתופה ובהערכתה; ב. מלווה למידה (במקום מורה מסורתי שהוא בעיקר מסרן מידע) המעמיד את עצמו לרשות הלומדים הן כמי שחושף בפניהם עולמות דעת ותוכן, אבל יותר מכך, כמי שמסייע להם באמצעות דיאלוג רפלקטיבי וחשיבה ביקורתית, להוביל את עצמם בלמידתם; ג. הבינה המלאכותית ובמיוחד זו היוצרת (GenAI) המאפשרת להסיר את מגבלות הדמיון ולהניע שיח איטראטיבי (iterative) לולאתי, לפעולות כמו: יצירת רעיונות, עיבוד מידע, והצגה של ידע.
מומלץ בחום לעיין בחוברת
על הכותב, פרופסור אמנון גלסנר,
שימש כמרצה בעיקר במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי ובאוניברסיטת בן גוריון. חוקר, ומפרסם בעיקר בתחומים של פיתוח נטיות ויכולות חשיבה ביקורתית ארגומנטטיבית וחשיבה יצירתית המשתמשים בכלי תקשוב, בעיצוב סביבות למידה מבוססת פרויקטים (PBL). בעשור האחרון התמקדתי ביחד עם חברי פרופ' שלמה בק בהתנסות, עיצוב, מחקר, פרסום וקידום תפיסת העולם היוטגוגית (Heutagogy)- למידה בהכוונה והובלה עצמית ועצמאית. לאחרונה, ובשיתוף עם חברי תום הגלעדי, אנחנו מתמקדים יחדיו בעיצוב, חקר, פיתוח והפצה של גישת היוטגוגיה בסיוע בינה מלאכותית יוצרת.
אמנון, אין צודק ממך, זעקתי דברים כאלו עוד בימיה הראשונים של מט"ח. יוצרים סביבות משוכללות להוראה עתיקה ומנוונת. מקווה ליום בו יכירו יותר את הדרך, אני לפחות בבועות שאני יוצר מתרגל ומיישם אותה יום יום.