חברותא בין אנשים לחברותא עם בינה מלאכותית

כדי להעמיק את הסימוכין לטענתי שהכוונה ב"למידה עצמאית" איננה הכוונה "למידה לבד", ולהדגיש שלעיתים הלמידה לבד איננה רצוייה ולפעמים מסוכנת, הנה התייחסויות מספר מעולמה של תורה, עולמם של העוסקים בלהבין את משמעות הלמידה בחברותא מזה אלפי שנים:

הלמידה בחברותא מול הלמידה היחידנית

תלמוד בבלי, תענית ז' ע"א:
"הרבה למדתי מרבותיי, ומחבריי יותר מהם, ומתלמידיי יותר מכולם."

הציטוט הזה, המיוחס לרבי חנינא, מבהיר שהלמידה איננה רק ספיגה פאסיבית ממורה אלא גם תהליך של הפריה הדדית. החברים ללימוד והתלמידים תורמים ללומד יותר מהמורים עצמם, כי הדיון והשיח יוצרים חידוד והעמקה.

תלמוד בבלי, ברכות ס"ג ע"ב:
"מפני מה נמשלו דברי תורה לאש? מה אש אינו דולק יחידי, אף דברי תורה אינם מתקיימים ביחידי."

התורה מושווית לאש – כדי לבעור, היא צריכה חומר בעירה נוסף, כלומר אנשים נוספים שמשתתפים בלימוד. מי שלומד לבד מסתכן בכך שהתורה שלו תדעך, כי אין מי שיאתגר, יעורר שאלות, ויספק נקודות מבט חדשות.

תלמוד בבלי, קידושין ל' ע"ב:
"תלמידי חכמים שמחדדים זה את זה בהלכה."

כאשר תלמידי חכמים לומדים יחד, הם מחדדים זה את זה. הלמידה המשותפת יוצרת מחשבה בהירה יותר ומונעת טעויות.

תלמוד בבלי, תענית כ"ג ע"א:
"או חברותא או מיתותא."

ציטוט חד זה מבטא בצורה קיצונית את החשיבות של הלמידה המשותפת: מי שאין לו חברותא, מי שלומד לבד, עלול לחוות את למידתו כיבשה וחסרת חיים.

משנה, אבות ד' א':
"איזהו חכם? הלומד מכל אדם."

אדם חכם הוא לא מי שלומד לבד מתוך הנחה שהוא כבר יודע הכול, אלא מי שמוכן להקשיב וללמוד מכל אדם—מתלמיד, מחבר, ממתנגד.

נוסיף להתייחסות עולם התורה עולם קרוב יותר לרובינו, עולמם של מורים.

כאן משמעות הלמידה לבד מקבלת עוד פן של משמעות – המחויבות האתית של המורה לתלמידיו.

לצד האחריות של הלומדים עצמם, קיימת גם מחויבות אתית של המורים להמשיך ללמוד ולהתפתח. אם אנו דורשים מהתלמידים ללמוד באופן שיתופי ודיאלוגי, הרי שגם המורים צריכים לאמץ תפיסה זו בעצמם. מורה שלומד לבד מנותק מהאתגר של חשיבה ביקורתית והפריה הדדית, ולכן עליו להיות חלק מקהילה מקצועית-לומדת. שיח פדגוגי בין מורים, שיתוף בידע וניסיון, ולמידה משותפת הם לא רק אמצעים לשיפור ההוראה, אלא גם חובה אתית כלפי התלמידים. 

בבתי ספר רבים, המורה מפתח לעצמו תובנות ושיטות שעוזרות לו להתמודד עם תפקידו המאתגר. את המשוב לתפקודו כמורה הוא מקבל בעיקר מתלמידיו, שאינם בדרך כלל בוגרים דיים כדי להבין את משמעות השיטות שהמורה מפעיל עליהם. המורה, גם אם הוא מונע מתוך אמונה ושליחות, ער לתגובות תלמידיו ומנסח לעצמו תובנות בהתאם. תובנות אלה יכולות להיות אפקטיביות ביותר, אבל מנוגדות לאמונתו החינוכית או החזון הפדגוגי של בית הספר שלו.

ובנוסף לכך, ההוראה היא מקצוע הדורש התחדשות מתמדת, ולא ניתן להסתמך על ניסיון עבר בלבד. הערכה עצמית מתמדת ולמידה משותפת בקרב אנשי חינוך מבטיחות שהמורה יישאר רלוונטי, רגיש לצרכים המשתנים של הלומדים, ויוכל להנחות את תלמידיו בצורה מיטבית בעולם המשתנה של המאה ה-21.