התבגרות וצמיחה באמצעות "הצגת למידה": הערכה ככלי לבניית יחסים

גור, אילו דברים פרקטיים ומעניינים אתם עושים בבית הספר בהקשר של הערכה?

המשותף לכל סוגי ההערכה היא האמונה שההערכה נועדה להבטיח פדגוגיה של יחסים וחיבורים. אנו מקיימים הערכה מסורתית במקביל להערכה חלופית – הערכה פורמלית לצד הערכה לא פורמלית. כמו למשל בלמידה מבוססת פרויקטים (PBL – Project Based Learning ) או בימי הורים המובלים על ידי התלמידים (SLC – Students Led Conference), בהם מתקיים מפגש משותף של מורים, הורים ותלמידים, הכולל אלמנט הערכתי.

כיצד באה לביטוי ההערכה הלא פורמלית שהזכרת?

ההערכה הלא פורמלית מתרחשת בהזדמנויות מגוונות: תערוכות של תוצרי למידה, שיחות אישיות, משובי עמיתים ושיח רפלקטיבי. דבר מעניין נוסף הם הביקורים. אנחנו מארחים מבקרים רבים מכל הארץ, והקמנו ועדת ביקורים שבה תלמידים מתנדבים. התלמידים מוזמנים להתגאות בתוצרים שלהם, והדרך שבה הם מתווכים את הלמידה לאורחים הופכת בעצמה להערכה לא פורמלית. חשוב לציין שכל זה מתקיים לצד הערכה מסכמת במקצועות הליבה כמו שפה, מתמטיקה, אנגלית ולעיתים עברית.

אחת מנקודות השיא של ההערכה אצלכם היא "הצגת הלמידה". תוכל להרחיב על הסדירות שתומכת בפרקטיקה הזו?

הצגת הלמידה היא הפרקטיקה או הסדירות החשובה ביותר בבית הספר, והיא אירוע חובה לתלמידים ולצוות כאחד. האירוע הזה מתקיים במהלך השבועיים שלפני קבלת התעודות. תלמידים מציגים מול הצוות החינוכי רפלקציה מעובדת ומסכמת של המחצית שלהם. אחר כך מקיימים שיחה דיאלוגית, שכוללת מבט אל העתיד והסכמה על יעדים לקראת המחצית הבאה או השנה הבאה. השקענו מאמץ רב בהטמעה של האירוע הזה מימי הקמת בית הספר ועד היום. כיום זה חלק מרכזי בתהליך הלמידה והערכה של התלמידים.

נשמע תהליך משמעותי ומורכב. איך אתם מתכוננים אליו כצוות? 

הכנת הצוות לקראת הצגות הלמידה הוא שלב חשוב ביותר. מטרת התהליך הוא לעזור לתלמידים לשחזור את הנושאים שנלמדו. והוא כולל ברור רעיוני בדבר המטרות שלהם ופרקטיקות כגון: מאפייני השיח הדיאלוגי, הכרות עם רגישויות, הבחנה בין עיקר וטפל, חילוץ משמעות מתהליך, הפקת תובנות רפלקטיביות ו"התבוננות לאחור". פעולות אלה נעשות הן על ידי חונכים (מחנכים) והן על ידי מורים מקצועיים. בית הספר מקדיש לכך שיעורים במשך שבוע או שבועיים לפני "הצגות הלמידה". השיעורים מיועדים לתת לתלמידים זמן לחזור על תוכנית הלימודים, לאתר דגשים ולחפש משמעויות בתהליכי הלמידה שלהם. אתן דוגמא: אני כמורה למדעים,  אחראי להכין אותם לקראת הצגת הלמידה, על כן אעשה איתם סיכום של מה נלמד במחצית: מה עשינו? מה יצרנו? איפה היו נקודות השיא הכיתתיות? נתבונן בתמונות שצילמנו במהלך הלמידה. בנוסף, התלמידים מתבקשים לשחזר או לאתר תוצרים ואירועים חשובים כגון ימי שיא, סיור או סדנא. הפעולות הללו עוזרות לתלמידים לזהות נקודות חוזק לצד החמצות. התלמיד אינו מורשה להתחיל לעבוד על המצגת שלו לפני שעבר תהליך מקיף של שחזור תוכנית הלימודים. רק אחרי שמתבהרת התמונה ההוליסטית של הדברים שעשה במחצית, התלמיד בוחר מקצוע אחד שבו עשה פרויקט, ועוד מקצוע נוסף להצגה.

איך מעריכים את הצגת הלמידה עצמה?

פדגוגיה זו מאפשרת התייחסות לידע, מיומנויות, הרגלים וערכים. מיומנויות כגון, עבודת צוות, פתרון בעיות, עמידה מול קהל, שימוש בכלים טכנולוגיים, ניהול זמן, חשיבה רפלקטיבית מתן וקבלת משוב ועוד. הצגת הלמידה כוללת גם דף הערכה שמצורף לתעודה. דף זה כולל הערכה מהצוות והוא כולל משוב של הערכה מסכמת והערכה מעצבת על הצגת הלמידה של התלמיד תוך ציון החוזקות שבהצגה, מידת הרפלקטיביות, רמת עיצוב המצגת ומידת המוכנות של הלומד. הערכה עצמית הינה מרכיב נוסף שיש בהצגות הלמידה. התלמידים מבצעים הערכה מעצבת של עצמם ואחרי הערכת הלמידה האישית הם מקבלים הערכה על ביצוע של הערכת הלמידה של עצמם. כל זה מצוי בדף נלווה לתעודה.

 אנחנו מתעקשים עם התלמידים להתייחס להצגת הלמידה ברצינות. וזה מועבר גם על ידי ההכנות שאנחנו עושים והסטינג שיוצר לאירוע מאפיינים טקסיים – מפה על השולחן, סידור ישיבה חגיגי. בנוסף, יש הנחיות מאוד מאוד מחמירות על שמירה על שקט, חל איסור על שימוש בטלפונים. אנחנו ממש מתייחסים בחרדת קודש לאירוע וכך גם התלמידים. נבנה איזשהו אקלים שהוא הבסיס החשוב ביותר להצגת למידה, אקלים של אמון ושל פרגון. הצגת למידה זו סיטואציה מאוד פגיעה ומאוד רגישה, וצריך ללמוד לגשת אליה בחרדת קודש.

ההערכה של הצגת הלמידה היא לא ביחס לסטנדרט חיצוני, אלא ביחס לסטנדרט פנימי. בכל הצגת למידה נוכחים שני מורים, מאחר והערכה היא לא משהו שהוא חד-ערכי, ומחייב התבוננות מורכבת. כך שיש גם מקום לחילוקי דעות בין שני חברי הצוות. 

לסיום, מהי לדעתך ההשפעה ארוכת הטווח של מודל ההערכה שלכם?

בבית הספר שלנו אנחנו מדברים על "פדגוגיה של חיבורים ויחסים". הצגות למידה, מזמנות לתלמידים חיבור לעצמם למרכיבים שונים של ה"אני". חיבור תלמידים לחוזקות שלהם, לאתגרים שלהם, לחברת ילדים ולחונכים שלהם.  אחד הדברים הכי מרשימים שאנחנו רואים הם תהליכי ההתבגרות והצמיחה של כל תלמיד באמצעות הצגות הלמידה. ניתן לזהות התפתחות ניכרת אצל תלמיד אשר ביצע "הצגת למידה" בכיתה ז' ושנתיים לאחר מכן בכיתה ט'. התלמיד יודע לדבר בצורה מאוד בוגרת, פתוחה ואותנטית על הצלחות, במיוחד  על דברים שהוא גאה בהם, בזה שיש בו "טוב", וגם על דברים שהוא מתקשה בהם  ורוצה לשפר ולשנות. השיתוף של ההורים  בתהליך ההערכה, מתוך המקום של "הכרת הטוב", של מיפוי של הדברים הטובים. זה כבר לא רק כלי הערכה, זה כלי לבנייה ותחזוקה של "מערכות יחסים". התלמידים לומדים ללטש את המיומנויות של הצגת תמונה מורכבת של עצמם.  הכרה בכך שיש להם במהלך החיים את היכולת להמציא את עצמם מחדש.  יכולת זאת בעיניי, היא מתנה שאין לה תחליף. 

הצגות למידה מהווה מנגנון, שמכריח את בית הספר כל הזמן לעסוק בטיפוח ופיתוח מקצועי של מורים כאנשי חינוך במובן העמוק ביותר.  המערכת כולה מאלצת את המורים והמורות לבדוק את עצמם, "עד כמה אני יאנוש קורצ'ק", במובן העמוק ביותר של מה זה אומר להיות מחנך או מחנכת. הצגות למידה  משמשות כמנגנון בית ספרי, המכריח את סגל  המורים ליצור ולתחזק את עצמם כמחנכים במשמעות העמוקה ביותר – "אני קודם כל אדם שפוגש ילדים צעירים במרחב חינוכי וזה מפגש מקודש".