הבינה המלאכותית כבר כאן

תוך כדי תהליך הלמידה של הצוות, אשר עלה מדרגה גם בחודש הבינה המלאכותית בהובלת משרד החינוך, החלו המורות להתנסות בעצמן בכלי החדש.
דוגמה ליישום מעניין של השימוש ב AI נבנה על ידי מחנכת כיתה ג3 בבית הספר, נטלי סטאר. נטלי אינה מגיעה מעולמות הדיגיטל אך היא בהחלט מגיעה מעולם של מוטיבציה לחינוך והוראה מותאמת לכל תלמיד. נטלי ניגשה לאתגר באומץ והחלה לנסח את הפרומפטים המתאימים, כפי שהשקיעה ולמדה הן בסדנה והן בחודש הבינה, על מנת לבנות שיעור דיפרנציאלי המותאם לכיתתה המאתגרת מאד בתחום השפה. היא בנתה יחידת לימוד אשר אפשרה למידה מיטבית של כל קבוצה אוריינית בהתאם לרמתה ויכולותיה. לנטלי היה חשוב הן למידה משמעותית אך גם למידה חוויתית והיא ניגשה לבינה. תחילה הציגה את עצמה, מה תפקידה, שלב ואופי הכיתה אותה היא מחנכת, האתגרים העומדים למולה ולבסוף העלתה את הנושא אותו רצתה ללמד עם הבקשה ללמידה חוויתית ודיפרנציאלית. התשובה לא איחרה לבוא. אך היא לא היתה מספיק מדוייקת. היא אפילו היתה רחוקה ממה שנטלי רצתה באמת. אז היא ענתה ל AI ולא ויתרה. מה מתאים בהצעה ומה לא רלוונטי כלל. היא המשיכה ודייקה את הפרומפט בכל מענה עד שקיבלה מערכי שיעור רצויים ומותאמים עבורה ועבור כיתתה. עם יחידת לימוד זו עבדה נטלי בנושא הנבחר במשך מספר שעות לימוד. התוצאה היתה מרתקת! קבוצות הלימוד השונות התחברו למשימות שקיבלו והותאמו בדיוק עבורן וכך נטלי יכולה היתה להתמקד בקבוצה מאתגרת במיוחד, גם כאן, בעזרת המערך המפעיל והחוויתי שיצרה עבורה הבינה המלאכותית.

צוות נוסף, מחנכות שכבה ה', אשר בנו את טקס יום השואה וחיפשו דרך להביא את הנושא השנתי באופן שירתק את התלמידים הצופים (דבר שאינו מובן מאליו במפגשים וטקסים כלל בית ספריים), נעזרו גם הן בכלי AI בשני מובנים: האחד, כתבית ההצגה עצמה: הנושא המרכזי וקו העלילה, כמו גם התפקידים שרצו לשתף, הרעיונות והמסרים נכתבו על ידיהן, אך את הדיאלוגים עצמם ערכה הבינה, לאחר שהצוות כתב לה באופן מפורט בפרומפט מה המסגרת וכן הפרטים הנדרשים, גילאי הצופים, אורך ההצגה והצורך בשפה מתאימה יד ביד עם העברת המסר הכל כך חשוב של החיים שאחרי. השימוש הנוסף היה ביצירת תפאורה שבחלקה היתה דיגיטלית. בעזרת ה AI חיפש הצוות תמונות מתאימות ובעזרת עצות של הבינה באילו אתרים ניתן לבקר, נערכה תפאורה שכללה כעשרים תמונות רצות למהלך ההצגה. התוצאה היתה מפתיעה! הקהל בהצגה, תלמידים מכיתות ג' – ו', היה מרותק במשך כמעט שעה. לא נדרש ניהול משמעתי או בקשות חוזרות ונשנות של הקשבה. מהלך ההצגה עשה את שלו וקטף שבחים רבים.