למידה מבוססת פרויקטים חברתיים (SPBL – (SOCIAL PROJECT BASED LEARNING – מה זה משנה?

למידה מבוססת פרויקטים חברתיים היא מטודה לימודית חינוכית בדיוק כזאת. היא מעבירה את התלמידים (וגם את המורה) תהליך חקירה והעמקה בשאלות מהעולם האמיתי שסביב בית הספר. לכן היא משמעותית, לכן היא בונה אמון. היא מציעה ללומדים לא פחות מאשר לקחת חלק ותפקיד בהיסטוריה שלהם ולהשפיע על המציאות: להציע שינוי ולפעול כדי לקדם אותו באמצעות פעולה אקטיבית. לפעמים הפעולה הזאת היא מיצג / מיצב באמנות ולפעמים מכתב למקבלי החלטות. היא יכולה להיות פיתוח כלי / אפליקציה, או אולי אמנה/ הרצאה / שיעור. לפעמים היא ספר, לפעמים הקמת ספריה. אבל תמיד יש בה את הקול החדש והאותנטי של הלומדים, והבחירה שלהם מה להביא לעולם כדי לעשותו אנושי וטוב יותר. דרך הפרויקט החברתי הלומדים נפגשים זה עם זה ופוגשים אחרים. הם מתנסים בצורת חשיבה של תיקון דבר בעולם, בוחנים את העולם במסננות ערכיות ונדרשים להגיב, לפעול, לנקוט עמדה ויוזמה.

לפעמים הפעולה הזאת היא מיצג / מיצב באמנות ולפעמים מכתב למקבלי החלטות. היא יכולה להיות פיתוח כלי / אפליקציה, או אולי אמנה/ הרצאה / שיעור. לפעמים היא ספר, לפעמים הקמת ספריה. אבל תמיד יש בה את הקול החדש והאותנטי של הלומדים, והבחירה שלהם מה להביא לעולם כדי לעשותו אנושי וטוב יותר. דרך הפרויקט החברתי הלומדים נפגשים זה עם זה ופוגשים אחרים. הם מתנסים בצורת חשיבה של תיקון דבר בעולם, בוחנים את העולם במסננות ערכיות ונדרשים להגיב, לפעול, לנקוט עמדה ויוזמה. 

כשסיירתי במסדרונות המרהיבים של הייטק-היי – ראיתי דרך אלפי התוצרים האסתטיים, את המחשבה והמאמץ שהושקעו בהם. אלה לא היו תוצרים אינסטינקטיביים של העברת תוכן וקליטה פאסיבית של מסרים, אלא תוצרי חקירה – חקר עצמי, זהותי, תרבותי וסביבתי, חקר היחסים החברתיים, הערכים החברתיים ומעל לכל – חתירה מובהקת ליצירת קהילה. 

סוגיית הקהילה והסולידריות מעסיקה אותי. איך מתמודדים עם קונפליקטים בלי להתפוצץ? אנחנו באים ממקום שבו מרגיש לנו, בעיקר בשנים האחרונות, שבלתי אפשרי שחינוך שירצה לעסוק בסוגיות פוליטיות וחברתיות לא יהיה טעון, לא ייצר סביבת עבודה נפיצה ואפילו אלימה גם בחדר הצוות וגם בכיתות. מצד שני – האם בריא להימנע מלדבר עם האנשים שאנחנו פוגשים יום יום בסביבת העבודה שלנו על מה שעובר עלינו? מה אנחנו מרגישים וחושבים? ממה אנחנו חוששים ועל מה אנחנו מתלבטים? 

אני מכירה בקושי הזה ובכאב שבצידו, ויודעת שלהנחות שיח שעוסק בסוגיות עכשוויות דורש הרבה מכוונות ומעל לכל אחריות, והסכמה לעסוק בזה יחד. עם זאת – כאמא, אין לי עניין שבית ספר יהיה "סטרילי", אני רוצה ומסכימה שהבנות שלי (אחת תלמידת תיכון והשניה תלמידת יסודי בת"א) ידעו מה קורה בעולם וילמדו כלים ביקורתיים להתבונן על החיים. אני לא רוצה שיסתירו מהן את המציאות, אני רוצה שיפגישו אותן איתה – ברוך, בחמלה ובאומץ. ובמטרה גם להתחזק וגם להיטיב. זאת המשמעות של לחיות בתוך ההיסטוריה. 

לא נסעתי לסן דייגו כתיירת, אלא כמחנכת ישראלית, נסעתי מתוך המציאות שלי ואליה שבתי – לכן זה המבט שהלך איתי לאורך הסיור. נחשפתי שם בכל פינה לתהליכי הפרסונליזציה, שמאפיינים את התפיסה הקהילתית של הייטק-היי. והם הדהימו אותי, ועוררו בי השראה עמוקה, כי הם כלי מעשי ויעיל להתמודד עם שונויות ומתחים בין-תרבותיים. ראיתי אינספור דוגמאות להפגשה של נרטיבים וסיפורים זהותיים ואישיים שונים, ואני מאמינה שהיותנו מודעים לכוח שלהם כמעצבים אותנו באופן עמוק – ובחירתנו לשתף בהם את הקהילה שלנו – הן האבנים הגדולות ביצירת קהילה סולידרית שתאפשר, כמו שאומרים בהייטק היי – לחתור לשחרור, להביט זה בזה באהבה, להסכים להנות, ולחגוג את החיים.

בחזרה לארץ הבאתי מחשבות וכלים לעידוד תהליכי פרסונליזציה בצוותים ובכיתות, העמקתי את האמונה בעבודת צוות ובלמידה שיתופית, והתחזקתי בידיעה שישנם מחנכים בצד השני של העולם שמדברים את השפה החינוכית שלי, שמבוססת על קשר אנושי, סובלנות והקשבה. 

לסיכום עוד דבר חשוב, שבעצם מקדים ומסכם כאחד – אני מבינה ביתר שאת שהחינוך ותהליכי הלמידה שלנו לא יהיו יעילים, אפקטיביים ומשמעותיים באמת, אם לא נתאמץ ונתרגם מסרים להתנסויות. זה פשוט לא מספיק להעביר מסרים נכונים, וככל שנשכיל ליצור התנסויות משמעותיות שמפגישות עם המציאות – כך תהיה ההשפעה שלנו משמעותית יותר. 

תודה על השותפות, והלוואי שיהיה לנו חלק בהבאת שלום, צדק ואהבה למקומות שבהם ועליהם אנו אחראים.