בין למידה עצמאית וקבוצתית: שילוב כלי הערכה

אילו דברים פרקטיים ומעניינים אתם עושים בבית הספר בהקשר של הערכה?

אחד הדברים שמעסיקים אותנו לאחרונה הוא ההתאמה האישית בלמידה. הנגשת המידע לנערים ולנערות בצורה שעוזרת להם להתקדם מהמקום שבו הם נמצאים. הבנו שבלמידה עצמאית, המשוב עבור הנערים והנערות צריך להגיע מהר, והוא צריך להיות כמה שיותר מדויק לדרישות המטלה. זה אתגר מורכב עבור הצוות, כי שהתלמידים לומדים בעצמם זה יוצר עומס על המורים והם פשוט טובעים בעבודות ובצורך לתת משוב מיידי.

אנחנו משלבים טכנולוגיות שונות כדי להקל על המורים. לדוגמה פלטפורמה כמו Class E שמשרד החינוך מטמיע, ובמערכת בשם "קפיש" (Capish), שנותנת לתלמידים משוב מיידי על העבודה שלהם ומאפשרת להם לשפר. אנחנו רואים הבדל עצום בין צוות שמרגיש עמוס לצוות שמרגיש נינוח ובשליטה בזכות הכלים הללו.

מעבר למשוב המיידי בלמידה השוטפת, איך נראה מסלול ההערכה השלם של תלמיד?

מסלול ההערכה שלנו מתחיל בשלב הלמידה והמשוב המיידי שתיארתי, ולאחר מכן התלמידים ממלאים חוברות שנקראת: שיקוף-שיתוף, שבה הם עושים רפלקציה עצמית על העבודה שלהם. הכלי הזה מהווה הכנה לנקודת הציון הבאה: ״ערב מהות״ (מבוסס על הרעיון של: Student Led Conference) – זהו סוג של אירוע בהשתתפות מורים-הורים-תלמידים, שבו הנערים והנערות מציגים בעצמם את הלמידה שלהם בפני הוריהם. 

לאחר מכן, הם מגדירים יעדים להמשך בעזרת מודל SMART (ספציפי Specific, מדיד Measurable, רלוונטי Relevant, בר השגה Achievable ותחום בזמן Timely ). לקראת סיום התהליך, לפני חלוקת התעודות, אנו מקיימים ״שבוע הל"ם״ – הצגות למידה (POL – Presentation of Learning). בסופו של דבר, התעודה עצמה מציגה את ההערכה העצמית של התלמיד זה לצד זה עם הערכת הצוות, כאשר בחטיבת הביניים זה נעשה באמצעות סמלים ובתיכון באמצעות גרפים.

הזכרת למידה עצמאית ופרויקטים. איך מעריכים עבודה על פרויקט לעומת מבחן רגיל?

להערכת פרויקטים יש לנו רובריקה של ממדים, הניתנת לתלמידים כבר בתחילת הפרויקט, כדי שידעו לאן פניהם מועדות ומה נדרש מהם. הממדים האלה בודקים לא רק ידע, אלא גם מיומנויות אורייניות ומיומנויות המאה ה-21 שקבענו מראש. לכל שכבה יש מיומנויות חדשות שהיא חייבת לתרגל בכל מחצית. 

חשוב לי להדגיש:  התוצר הסופי הוא לא רק כלי לוידוא הבנה. מטרת הפרויקט הסופי היא לגרום לתלמיד לשאול: ״מה אני עושה עם הידע והמיומנויות שרכשתי כדי לעזור למישהו בעולם?״.

האם יש מקום להערכה מסורתית כמו מבחנים ובחנים?

סוג ההערכה חייב להתאים למטרה שלה. אם המטרה שלי היא שהתלמידים ישננו אוצר מילים באנגלית או ידעו בעל פה את עשרת הדיברות, אז בוחן או בחינה הם כלים מתאימים. סיבה נוספת למבחן היא כאשר אנחנו רוצים שהתלמידים יעשו "Zoom Out" על כל החומר שנלמד. 

אבל אם המטרה היא לבדוק הבנה אמיתית, מבחן הוא לא הכלי המיטבי. במקרים כאלה נכוון לפרזנטציה, לסרטון סטופ-מושן (Stop Motion) או למשימה שמצריכה ללמד תלמיד אחר. לזמן לנוער הזדמנויות לבטא גמישות מחשבתית – להשתמש בחומר שנלמד בהקשר אחד וליישם אותו בהקשר אחר – זו מטרה נעלה וחשובה מבחינתי.

איך החדשנות הזו משתלבת עם דרישות הבגרות של משרד החינוך?

אנחנו משתתפים במספר תוכניות ייחודיות של משרד החינוך. אחת מהן היא תוכנית ״שותפי פיתוח״, המאפשרת לנו לבחור 60% מחומר הלמידה לבגרות ולבנות עבורו תוכנית של הערכה פנימית. בנוסף, כתבנו תוכנית ייחודית, המאפשרת לנו להשתמש ב-100% חומר למידה פנימי שלנו, ללא תלות בחומר של משרד החינוך, עם הערכה פנימית מלאה. התוכניות הללו משחררות אותנו מהמרדף אחרי הבחינה החיצונית ומאפשרות לנו להתמקד בלמידה עצמאית ופיתוח מיומנויות.

האם דרכי ההערכה משתנות בהתאם לגיל התלמידים?

בהחלט. יש התפתחות ברורה משכבה לשכבה. בכיתות ז'-ח' הלמידה מבוססת תוצר (PBL). אנחנו מעריכים בעזרת הערכת עמיתים, פעילויות חוץ בית ספריות כמו סיורים או כתיבה והדפסה של ספר מדעים, וסרטוני סטופ-מושן.

בכיתה ט' עוברים להערכה מבוססת שאלה. התלמידים מנהלים מיני-פרויקטים בעצמם באמצעות מערכת "מאנדיי" (Monday). הם משתמשים בצ'אטבוט ייעודי מבוסס בינה מלאכותית (AI) שבודק את הטיוטה הראשונה שלהם ונותן הערות, ורק הטיוטה השלישית נבדקת על ידי מנטור אנושי.

בתיכון (י'-י"ב) הלמידה מבוססת פתרון בעיה, והתלמידים נדרשים לייצר אב-טיפוס.  בתיכון יש מעבר מהתמקדות מאוד גדולה בעבודה קבוצתית חזרה לעבודה עצמאית. לקראת הבגרות אנחנו חייבים לוודא איפה כל תלמיד נמצא, ולכן האתגר הוא ליצור הערכה קבוצתית שהיא גם אישית – לכל תלמיד בקבוצה יש תפקיד, והוא מוערך גם על עבודת הצוות וגם על תרומתו האישית.

מהם הסדירויות שתומכות בדרכי ההערכה אצלכם?

קבענו כמה סדירויות קבועות. למשל, בתחילת ובסוף כל דף עבודה יש רובריקה קטנה שמזמינה את התלמיד לעשות הערכה עצמית ורפלקציה קצרה. סדירות נוספת נועדה לפתור אתגר נפוץ של מורים בלמידה מבוססת פרויקטים (PBL): לעיתים צוות מגיע לאמצע מחצית ומגלה שניהל מסע פרויקטלי שלם, אבל לא עצר לבדוק את ההבנה של כל תלמיד בנפרד. לכן, החלטנו ככלל שיש להכניס לפחות שני מועדי הערכה אישיים בחלק הראשון של המחצית. זו יכולה להיות פרזנטציה או מיני-פרויקט שמודד ידע לצד מיומנויות כמו עמידה מול קהל, אבל חייבים לעצור ולבדוק ברמה האישית.

איך מצליחים לרתום צוות חינוכי שלם למהלך כל כך עמוק בנושא ההערכה?

באמצעות השתלמויות שוטפות בנושא, אבל בעיקר על ידי יצירת תרבות ארגונית מאפשרת. יצרנו אצלנו ״אירוע חגיגת כישלונות״ – הצוות מתבקש לשתף ולחגוג כלים או דרכי הערכה שלא הצליחו כמצופה. צריך אומץ ללמוד לא רק מהצלחות אלא גם מכישלונות. הלמידה הזו מתאפשרת בזכות אקלים חיובי מאוד ותחושת ביטחון בצוות. המסר המרכזי שלנו הוא: אצלנו בבית הספר מותר לטעות, ורצוי מאוד לשתף בטעויות כדי שנוכל ללמוד מהן יחד כעמיתים.