פדגוגיה ברוח הג'אז

החזון נועד לבסס הבנה עמוקה יותר שיסודה בתפיסות רעיוניות שיש בהן כדי שחרור פוטנציאל אנושי רחב בהיקפו ועמוק במשמעותו – כזה המתעלה מעבֵר לְהֶקְשֵׁרִים ולתחומי ידע מוגדרים, ונוגע בהוויה-בחוויה האנושית עצמה.

התפיסות הרעיוניות נובעות ממה שג'ון דיואי כינה "מאבק" מול תנאים, נסיבות ומצבים מוגדרים, וחתירה קדימה. בהתאם לרוח רשת HTH, סן-דייגו, ולדגשים המיוחדים של קהילת ידידי הייטק-היי ישראל, התפיסות הרעיוניות המובילות מסתכמות בהשתתת יחסים וחיבורים (בין-אישיים, קבוצתיים, קהילתיים, ארגוניים, מוסדיים), ובחתירה לביסוס דמוקרטיה שיתופית, שיסודה בצדק ובשוויון, ושמאפשרת חשיבה עיצובית ועבודה מקורית מותאמת אישית ונתמכת על ידי קבוצה הפועלת מתוך אחווה.

תפיסות רעיוניות כאלו עשויות לספק מצפן מוסרי ומַנוע רב-עוצמה לפעולה ולשינוי. הן מציעות יותר מאשר תיאוריה של החינוך; מגבשות ומבטאות פילוסופיה חינוכית שנועדה להפוך לדרך חיים חדשנית ויצירתית.

ליבת הדברים, המופיעה בספר, מנוסחת כמניפסט המתריס כנגד המציאות הנוכחית במערכת החינוך, בבתי הספר ובכיתות הלימוד שלנו, ומציע יסודות להקמת מבנה ותפקוד בית-ספרי וכיתתי חדש.

מודל

המודל העתידי המוצע בספר – הקשוב למצוקות ולמאוויים של ציבור רחב של צעירים ומבוגרים כאחד המשוועים לחופש ולשחרור ממבנים ותפקודים מדכאים, ומתאווים לתקווה – מציע קריאת כיוון מוטיבציונית שבאמצעותה אפשר לגשת למציאות של חיי בתי הספר וכיתות הלימוד שלנו, על ידי אימוץ מכוון של עושר אפשרויות; להתמודד עם מורכּבות הבחירות והאתגרים שהוראה–למידה מזמנת לנו במאה ה-21.

הספר בוחן מטפורות כמו "בית הספר כמעבדה" (ג'ון דיואי), או "בית הספר כסטודיו לעיצוב" (דונלד שון). הוא מציע – בעקבות ההתנסות ברשת HTH, סן-דייגו, וקהילת ידידי הייטק-היי ישראל (הנדונים בו בהרחבה כנקודת מוצא וכהשראה לכותב כמו לקהל הקוראים) – מודל של "פדגוגיה ברוח הג'אז".

במודל כזה, התופעה של אלתור תופסת מקום מרכזי. יודגש כי אלתור אינו מזוהה עם מצב שבו "הכל הולך". בניגוד לכך, ובמורכבות המתבקשת, תופעת האלתור מדגישה את המשמעויות העמוקות של האיזון בין סדר לאי-סדר. הטענה היסודית בבסיסה של תרבות הג'אז היא ששני אלה עשויים להתקיים בכפיפה אחת. אלתור הוא פעילּות מסודרת-חלקית: אף שהאלתור משמעו חריגה מכללים, הרי ברור שעצם קיום הכללים הוא תנאי הכרחי להתרחשותה של חריגה כזאת. חריגה אינה מניחה מראש כללים, אלא במובנים רבים יוצרת אותם ומתעוררת מתוכם כאשר היא בוחנת את הפוטנציאל החבוי בהם, בהיותה עֵרה לאילוצים שהם כופים ולסתירות שהם מעוררים.

האיזון העדין הזה, הכרוך בעשייה של הרכֵּב ג'אז (המקביל לכיתה קטנה, גמישה ודינמית), בא לידי ביטוי ב"מבנה מינימלי". מבנה מינימלי עשוי ליצור את המכנה המשותף המספיק וההכרחי לחיי הארגון, הקבוצה והיחיד, בהעניקו ערך לעמימּות יותר מאשר לבהירּות. הוא משמֵר את התלות-ההדדית ואת הפרדוקס, תוך שהוא מונֵע סגירוּת-יתר – בחפשו נקודת איזון שברירית בין חופש לאילוצים, בין גמישות לבקרה, בין אוטונומיה לתלות-הדדית.

המטפורה של האלתור במערכת החינוך יוצאת מהנחת-יסוד שלפיה חלק גדול מדי מחיי בית הספר ומההוראה–למידה המתקיימים בו הפך לשגרתי, נוקשה ומובנֵה יתר על המידה. בהוראה–למידה, כמו בכל עשייה מקצועית אחרת, נדרש איזון בין מבנה ליצירתיות. אין דרך להימנע מהמתח בין שני הרכיבים האלה, שהוא ללא ספק מהותי לבית הספר בעידן הידע והחוכמה, ולא רק הנתונים והמידע.

ההשראה שאנו שואבים מהמטפורות של האלתור בכלל, ושל אלתור הג'אז בפרט, קוראת לנו לראות את בתי הספר, את כיתות הלימוד ואת השיעורים, ולעצב אותם כך שיהיו מקומות שיתקיימו בהם יחסי גומלין חיוניים, ולעיתים קרובות גם ספונטניים. כאשר הגישה האלתורית של "כן, ו…" (שְבּה משתתף מקבל את מה שאחר מצהיר או מבטא בפעולתו, ואחר כך מרחיב את חוט המחשבה-העשייה הזה), מתקבלת בכיתות הלימוד, היא נעשית דרך ליצירת סביבת למידה חיובית, מקדמת את תרומת התלמידים לשיעור, ומאפשרת "רגעים למידים".

פדגוגיה ברוח הג'אז היא הזמנה למִשחקיוּת, להתלהבות משינוי, לפיתוח היכולת להתמודד עם הבלתי-צפוי. היא מעניקה לַמְאמצים אותה נקודת מבט מקיפה, קבלה רוחנית של ניגודים הכרחיים ואופטימיות בסיסית. מעֵבר לביטוי העצמי, הג'אז מלמד כיצד להתמקד בשיפור המאמץ המשותף בכל תחום, על ידי הבהרת הכוונות של העצמי ושל הכלל. מעל הכול, הוא מלמד כבוד ואמון.

קווי מתאר

קווי המתאר של המודל המוצע מוצגים להלן באופן תמציתי. הרחבה, העמקה והדגמה אפשר למצוא בספר.

מבנה מטפורי: המודל מציע מעבַר מטפורי מתזמורת סימפונית (מרציונליות ממוסדת, המאפיינת את בתי הספר העכשוויים), להרכבי ג'אז (ליכולת פעולה עצמאית יצירתית, שתאפיין את בית הספר העתידי). בהרכב כזה, קבוצה של מבצעים יוצרים יחד (סימולטנית), ותורמים – מתוך הקשבה ומעורבות גבוהות – לשלם סינרגטי.

סביבת הוראה–למידה: מכוונת לגרום לאיזון עדין, שנועד להביא אנשים לפעול יחדיו כדי ליצור מכלול חיים טוב יותר, מתוך הנחה שמיצוי מלא של הפוטנציאל הגלום בעצמי אינו צריך לבוא בהכרח על חשבון מיצוי מלא של זה הגלום בכוללני.

מרחבי למידה: ההוראה–הלמידה תתקיים במרחבים שיאפשרו לשותפים לצאת מחוץ לעצמם במידת מה, כדי לסייע ביצירת המרחב הנדרש. מרחבי הלמידה יצטיירו כמקום שבו אפשר להאֵט ולחיות בצורה מלאה. מרחבים כאלה יאפשרו לפתֵח את הסבלנות הנדרשת לחולל שינוי משמעותי.

בתי ספר לאומנות: כל בתי הספר צריכים להיות, לפחות במובנים מסוימים, "בתי ספר לאומנות" (ביתר דיוק, "בתי ספר לאומנות ליטורל" – שמתאפיינים באומנות ציבורית, מושתתת-קהילה, שנודעים לה יסודות פוליטיים-ערכיים), שבהם מורים יפעלו כמסייעים ומאפשרים; תלמידים ילמדו להיות סקרנים, עורכי ניסויים, נסמכים על עצמם, בעלי תושייה ויזמים.

ארגון וניהול בית-ספריים: מובילי בית הספר יעסקו בדיאלוג ובמשא-ומתן מתמיד, וייצרו מרחבים משותפים לקבלת החלטות המבוססות על מומחיוּת, חדשנוּת ויצירתיוּת. כישורי ההנהגה הבולטים יכללו אלתור: אומנּות של התאמה, הסתגלות גמישה, למידה באמצעות נסייה וטעייה, תגובות לעניין מסוים וגילוי תוך כדי התקדמות. המנהיגּות תהיה נזילה ושתפנית. המנהיגים יחתרו להביא לפיתוח אישי של ההרכב-הצוות, כדי לאפשר לשותפיו הזדמנות ללמוד על ידי עשייה, תוך נטילת סיכונים ותחושה נוחה לגבי תוצאות ביצועיהם.

רציונל מארגן: בהתאם למודל המוצע – לאור פירוקן המתחייב במידה רבה של המסגרות המסורתיות (תוכנית לימודים, מקצועות לימוד, שיעור, דרכי למידה וכדומה), ומתוך דגש גובר על למידה על פני הוראה – מוצע ללכת צעד נוסף לכיוון שבו ידיו של המורה יהיו מצויות פחות על ההגה, והתלמידים יובילו רבים מהתהליכים עצמם, תוך הימנעות מֵרבית מיצירת עֲמָדוֹת חברתיות קבועות מראש ומִדרג ארגוני נוקשה.

מוטיבציה: בפדגוגיה ברוח הג'אז, האחריות ללמידה תעבור במידה רבה מהמורה לתלמיד. האתגר של המורה יהיה לאפשר את העברת האחריות הזאת לאורך כל תהליך ההוראה–הלמידה.

תוכנית לימודים: בהתאם לחזונו של ג'ון דיואי, נושא הלימודים המרכזי בבית הספר יהיה "החיים האנושיים" עצמם. יודגש התהליך הדמוקרטי של החינוך, במקום להכתיב מראש תוכן מוגדר. התוכנית לא תהיה מורּכבת מנושאֵי לימוד, כפי שאנו מכירים אותם כיום, אלה תגובש בהתאם לגישה רוחבִּית, בין-תחומית (לדוגמה, נושא מרכֵּז כמו "שינוי" עשוי להילמד בצורה רחבה וממצה בהיסטוריה, גיאוגרפיה, מתמטיקה, פיזיקה, ביולוגיה, ספרות, תנ"ך, שפות, אומנות, מוזיקה, וכדומה). ספרי לימוד ישמשו לעיתים רחוקות בלבד, מכיוון שאלֵה אינם מצליחים לספק תובנות מספיקות לסוג הבעיות שהתלמידים נדרשים לבחון אותן. יִגבַר השימוש במקורות שונים, ובכלל זה במסמכי מקור חיוניים. מבנה השיעור יהיה מאולתר במידה רבה. התוכנית ככלל תיתפס כחֵקר אישי או כמסע של תלמיד בקהילת לומדים המבוססת על חֵקר.

הוראה–למידה: תהיה מאולתרת, ותגלה כבוד לחופש ולעצמיות. זו תתאפיין ברמה נמוכה של רשמיוּת; תתבסס על חוויה; תעדיף פעילוּת על פני סבילוּת; תעודד תקשורת פתוחה וישירה ותחולל רוח משותפת – פומבית ומוצהרת – שבה התלמידים ילמדו ליטול אחריוּת אישית, ליזום, להוביל, תוך שילוב אחרים ואמונה נלהבת ביכולת האנושית שלהם ושל אחרים. השאיפה תהיה השתתת רוח הוראתית-למידתית של עצמאוּת, המכוונת לפתוח אופקים חדשים של יצירתיּוּת אנושית תוך קיום תהליכים ומנגנונים של כוללנות בין-אישית וקבוצתית, ואווירה המאפשרת "התארגנות" מתמדת – מעל ומֵעֵבר למבנה ולארגון נתונים כלשהם.

כיתת הלימוד: הכיתה ברוח הג'אז תבטא צורה ממשית של חיי קהילה פעילים, בִּמקום מקום מובחן שבו נלמדים שיעורים. במסגרתה, מורים ירכשו הבנה עמוקה של האינטרסים, הצרכים והיכולות של תלמידיהם וייצרו הזדמנויות למידה פעילוֹת כדי לערב את התלמידים בפיתוח ידע טנטטיבי. המורים יהיו שותפים פעילים בכל שלב בדרך. הם יהיו אחראים לזמֵן לתלמידיהם אפשרויות והתנסויות חדשות – שיאפשרו להם לגלות את העדפותיהם, לבחון את נטיותיהם, את עוצמותיהם ואת מגבלותיהם, ולהיות מעורבים במעגל מתמיד של התנסויות שבהן למידה עמוקה ומשמעותית מובילה ללמידה נוספת. השותפים יחליפו ביניהם רעיונות באופן חופשי ומשוחרר מאילוצים, כסוג של משחק, יַשהו שיפוטים וייקחו סיכונים תוך הצעת מרחב ניכּר לטעות ולכישלון, תוך פתיחוּת הדדית ונכונות להיות מאותגר. המטרה תהיה לאפשר לשותפים לחקור אפשרויות באורח פעיל, מתוך ערנוּת, מודעוּת וקשיבוּת לשפה ולמעשה, לשלֵב מידע מצוי, ולחדש בזמן אמת למול אתגרים בלתי-צפויים – במִמשק שבין תכנון וביצוע.

שיעור: השיעור ברוח הג'אז יהיה "חופשי". הוא ייתפס כתהליך, כמופע, כאירוע חי – מתחולל, מתהווה, דינמי, גמיש, רענן, חמקמק, מערֵב וחיוני. הוא יושתת על חוויה – שהיא תמיד חוויית-חיים ממשית של יחידים מסוימים השותפים לתהליך. הוא יתאפיין בגמישות וביחסים שוויוניים בין השותפים, שכולם ייטלו בו חלק מתוך חדוות יצירה בעבודה–משחק חקרני והתנסותי, המחובר לסוגיות חברתיות עקרוניות ואקטואליות. השיעור יתנהל תוך הסתמכות מועטה על חומרי לימוד מוכתבים או קבועים מראש. בבסיסו תימצא הכּרה כי מורים חולקים עם תלמידיהם לא רק חומרים כתובים, אלא גם השראה. הגישה תהיה בין-תחומית במובהק; תחצה תחומי ידע ותמזג ביניהם באופן מַפרה. עיקר המאמץ יוקדש ללמידה כתהליך, תוך פתיחות מתמשכת להתנסות ולהטמעה, במקום דגש על למידה כתוצר. עם זאת, המורה יוכל לכוון במושכל את אופן שיתוף הפעולה בקבוצה, על ידי שימוש באסטרטגיות שיח מסוימות – כמו חיוב התלמידים לעקוב אחר רצף פעולות מוגדר, ייעודם לתפקידים מוגדרים, וכדומה.

תפקיד מסייע הלמידה: המורה – או, בביטוי המועדף, "מסייע הלמידה" – יהיה זמין ונוכח עבור הלומדים, יקשיב ויגיב להם כאדם אמפתי, סקרן ורגיש. האתגר שיעמוד בפניו: למצוא איזון מתאים בין יצירתיוּת ובין מבנה, שיביא להוראה–למידה מיטבית. מסייע הלמידה יעניק קדימוּת להפיכת הלומדים ל"שותפי למידה". הוא יספק להם שעות כושר לנקיטת יוזמה ובחירה, ויטפח בהתמדה את הנעתם ללמידה. הוא יֵיַצֵר טווח רחב של הזדמנויות – ליחידים ולקבוצות – שיאפשר להם לחוות, לפתח את עצמאותם ולקבל החלטות בכוחות עצמם. לצורך זה, הוא יעדיף לא פעם מִזעור של ה"הוראה", ויצירת תהליך חי, דינמי ואורגני; יעדיף לא פעם שתיקה על פני דיבור, התנסות חופשית מלמטה על פני הכְתבה כופה מלמעלה, טיפוח סביבה בין-אישית פתוחה ובלתי-צפויה על פני סביבה נשלטת ומבוקרת, חיבור אישי ישיר ומיידי על פני חיבור מתווך ופורמלי, הליכה צעד אחורה ויצירת חלל ליצירה על פני שליטה ובקרה על כל מרחב העשייה.

הוראה, במובן הזה, תהיה מושתתת על פעולות גומלין בין-אישיוֹת התנסותיות, קיום דיאלוג של "אני – אתה", המעוגן ב"כאן ועכשיו".

מסייע הלמידה כמנהיג ג'אז: בפועלו במערכת של שליטה מפוצלת ומבוזרת, מסייע הלמידה כמנהיג יידרש לפעול לעיתים קרובות ללא תוכנית מפורשת ומוכתבת מראש, ומבלי יכולת להעריך באופן מלא את תוצאות פעולתו. מנהיגוּת ג'אז, כפעילות עיצוב, משמעה יצירת מרחב, תמיכה מַספקת והצבת אתגרים שיעוררו אנשים לצמוח בכוחות עצמם. בהקשר הזה, תפקידו של המנהיג – המשרֵה מרוחו, ולא מכתיב באופן ריכוזי, היררכי ושַלטני – הוא בעל חשיבות ראשונה במעלה. מנהיגוּת ג'אז רצופה פרדוקסים. המנהיגים נדרשים לשלוט ללא שליטה; לנהל ללא ניהול. כמנהיגים, הם אינם יכולים לתבוע יצירתיוּת, בה במידה שהם אינם יכולים לַצַווֹת על פריחתו של פרח. עליהם לטפח סביבה שתעורר רעיונות בכל הרמות, מכיוון שרעיונות טובים עשויים לבוא מכל מקום ומכל אדם. הלקח החיוני מתרבות הג'אז הוא כי המוזיקה הטובה ביותר נובעת לא מהכְתבה של המנהיג, אלא מהקשבתו לשותפים האחרים והגבתו להם. מנהיגּות ג'אז היא האמצעי הטוב ביותר לפיתוח אישי, בהעניקה לבני אדם הזדמנות יוצאת מן הכלל ללמוד על ידי עשייה, ליטול סיכונים ולחוש בנוח לגבי תוצאות ביצועיהם.

הבוגר הרצוי: השאיפה היא שבוגרי מערכת החינוך ישקמו את האופטימיות, את התשוקה חסרת המורא להרפתקה, ויפתחו את האינסטינקט שלהם לחֵקר ולגילוי, את האינטואיציה היצירתית ואת חופש ההשראה. הבוגרים שיסיימו את מערכת החינוך יצטיינו כיחידים בעלי חשיבה עצמאית, סקרנות אינטלקטואלית, ביטחון עצמי, תושייה, ותחושה שהם מוכנים לקראת העתיד – להתמודד איתו ולעצבו; בני אדם שיחשבו ויתבטאו באופן מקורי, חיוני, בהיר, פשוט ומדויק; בני אדם שיִנצרו את הרוח הדמוקרטית, יפַתחו תחושה של מסוגלות אישית, ואף יקדמו את הערכים של חירות, שוויון ואחווה. בני אדם בעלי אופי טוב, שיקבלו החלטות שקולות לגבי חייהם; יתמודדו עם רגעי גאות ושפל בחיים מתוך תחושת ביטחון מהולה בחוש הומור בריא; יהיו לבביים ורחוּמים בקשריהם עם בני אדם אחרים; יהיו אזרחים פעילים ואחראים, גמישים ופתוחים לאחרים ולעולם הסובב אותם.

הערכת הלמידה: יגובשו אמות-מידה ייחודיות להערכה המתבססת על אלתור. חיוני להביא בחשבון את העשייה הכוללנית ואת האופן שבו העצמי תורם לה. על ההערכה לכלול את התהליך המתמשך ולהפעיל צורות דיאלקטיות המשלבות הערכה עצמית והערכת עמיתים. חשוב להבטיח שעיצוב ההערכה יתמוך בתהליך ההתפתחות של האלתור, ולא יעכב אותו. הערכה של תהליכים ברוח הג'אז אפשרית וישימה. מי שיסגל לעצמו את התרבות המתאימה יוכל גם למצוא פתרונות למשימה הזאת, שלכאורה נראית אתגר קשה לפיצוח.

שלבי פיתוח ויישום

המיזם כולו נועד לכלול שלושה שלבים עיקריים:

שלב ראשון: הפצת הספר והטמעת מסריו.

שלב שני: עבודה עם נשות ואנשי שדה, כדי לתרגם את ספר ההשראה לתוכנית-עבודה ולתוכנית-הדרכה – מעשיים, מפורטים וישימים למנהלים ולמורים במערכת החינוך שלנו.

שלב שלישי: עריכת פיילוט – ברמה כיתתית, בית ספרית, עירונית, מחוזית, וכדומה.

קריאה לשיתוף פעולה

אנו קוראים בזה לכל איש חינוך, מנהלת, מורה, איש אקדמיה, וכמובן גם לתלמידים ולתלמידות, שיש להם עניין לקדם את פיתוח התוכנית ויישומה (שעיקריה מופיעים בספר ההשראה הזמין והנגיש לכול), להתחבר אלינו ובכך להבטיח עתיד שבו תשלוט פדגוגיה של חופש, שחרור ותקווה, במקום פדגוגיה של יחסי כפיפות נוקשים ושל צייתנות ודיכוי.

כל המעוניין לקחת חלק במיזם מוזמן ליצור קשר – לחשוב ולפעול יחדיו:

ד"ר עידן ירון
מייל: dr.idanyaron@gmail.com

יעקב שניידר
מייל: Ysjaia@gmail.com

ד"ר אילנה דרור
מייל: ilanadror56@gmail.com