למידה עצמאית וחיפוש עניין: הערכה רב ממדית בתיכון

אילו דברים פרקטיים ומעניינים אתם עושים בבית הספר בהקשר של הערכה?

ההערכה אצלינו בתיכון מבוססת על דיאלוג עם התלמידים. לדוגמה: טיוטות מרובות שבמהלכן אנחנו מקיימים הערכה מהצוות לתלמידים ומקדמים אותם על בסיס תהליכי. 

סוג הערכה נוסף הוא למידת עמיתים. גם התלמידים נכנסים לתוך תהליך הערכה והביקורת אחד כלפי השני. כמובן יש גם היבחנות וגם מהלכים פרויקטליים. הערכה בבית הספר לפרויקטים היא לא רק מספרית, אנחנו בוחנים למעשה את הידע, המיומנויות וההרגלים של התלמידים. ה"ידע" הוא החלק הגדול של ההערכה לרוב ומגיע לכ60% מהציון במחוונים. יתר הציון מבוסס על מיומנויות והרגלים, שמתאימים לכל פרויקט ולכל מהלך למידה. 

מעבר לכך אנחנו מקיימים גם מהלכים רפלקטיביים בבית ספר הקשורים בהערכה. כל פרויקט מסתיים בתהליך רפלקציה אישי וכיתתי ובסוף כל מחצית אנחנו מקיימים מהלך שנקרא "הצגות למידה" (POL – Presentation of Learning), שבו כל ילד מציג במשך שבע דקות את תהליך הלמידה שלו במחצית – את התובנה שהוא לוקח איתו, נקודות לשימור ונקודות לשיפור. בסוף ההצגה של התלמיד אנחנו מתכנסים לתוך שיח רפלקטיבי עם הילדים. כל ילד יושב עם החונך שלו ועם המורה המקצועי במקצוע שאותו הוא רוצה להציג. תהליכים אלה מתרחשים מכיתה ז ועד י"ב (ביה"ס הוא שש שנתי). היסוד המארגן של הערכה מכוון לעודד אדם סקרן, מתבונן ורפלקטיבי, שמסוגל לחפש עניין במה שהוא עושה, והבנה שהידע הוא לא חזות הכל, אלא תהליך הלמידה הוא הדבר המשמעותי, המאפשר בעצם שיחה מקדמת עם כל תלמיד ותלמידה בבית ספר.

כיצד באה לידי ביטוי גישת ההערכה הייחודית אצלכם?

אני חושבת שהדבר הפרקטי הראשון שעשינו הוא לשנות את מחווני ההערכה. וההבנה שלמידה היא לא רק ידע. מעבר לכך, יש פה סדירויות של בית ספר שצריך לשנות אם רוצים להגיע לרמה גבוהה של "הצגת למידה". מעבר לכך ,"למידת עמיתים"  זה עוד מהלך פרקטי. גם אליו יש צורך לבנות מחוון שמשקף את מה שהמורה מבקש להעריך באמצעות למידת העמיתים והתלמידים יודעים מה מצופה מהם. זאת אומרת, יש מקום לחשיבה מקדימה מעמיקה הנוגעת לשאלה למה / בשביל מה? התלמידים שותפים בתהליכי בניית הערכה על מנת  שיבינו את ההיגיון ולמעשה דרך ההערכה חשופה בפניהם. 

מה מיוחד בהצגות למידה בתיכון?

הצגות למידה מחייבות תהליכי הכנה, הכוללים את כל המורים בית הספר. גם בכיתות המקצועיות יש שיעור שבעצם עובד עם הילדים על מה זאת אומרת הצגת למידה במקצוע מסויים, אילו תובנות אפשר להסיק ממנו, איזה דברים אני כמורה מחפש, או רציתי שיקרו בשיעורים שלנו, שיח על נקודות שימור לשיפור באופן כללי, לא רק עלי כתלמיד אלא גם על המקצוע, גם על ההוראה. בעצם יש לנו  הזדמנות לעשות עצירה לפני סוף המחצית ולהתבונן על תהליך הלמידה בכיתה, לא רק לבחון מהלך למידה אישי. 

במקביל בשיעורי חינוך, "החונכים" מייצרים הבנה מה הוא מהלך רפלקטיבי, עובדים על היכולת לסכם מחצית, ולמעשה אנחנו מייצרים תבניות לכל מקצוע ומקצוע, כדי שהתלמיד ידע מה הוא צריך להציג אם הוא בוחר מקצוע מסוים. 

בתוך המהלך הזה ישנו שיח על כתיבת תובנות. ילדים יכולים לכתוב לבד אבל זה מהלך מורכב, ובעצם גם מורים עושים מהלך של הסתכלות על ההוראה שלהם ומנסים לחלץ את התובנות שהם היו רוצים שילדים יבינו. המהלך מאפשר הרבה פעמים "חשיבת מטא" על ההוראה ובעצם נוצר פה איזשהו תהליך מקביל רפלקטיבי של מורים אודות תהליך ההוראה שלהם ושל תלמידים אודות למידתם.

בסוף י"ב הילדים עושים הצגת למידה, שמדברת על המהלך השש שנתי שלהם, מה עברתי בשש שנים במהלך הלימודים בעל יסודי.  שם הם מוזמנים להזמין את מי שהם רוצים, מורים מהחטיבה, מורים שעזבו כבר, מדריכים, הורים. זה כבר חגיגה אחרת של סיום תהליך למידה של שש שנים, באירוע הרבה יותר פתוח. 

בנוסף לכלים שהוזכרו עד כה, אנחנו משתתפים בנתיב שותפי פיתוח (נש"פ) אנחנו מקיימים הוראה בנתיב הזה בספרות, היסטוריה ואזרחות ובמקצוע תנ"ך אנחנו משתתפים במה שנקרא נתיב הבגרות הגמישה, שמאפשרת לנו 30% פרויקטלי עצמאי, 35% משימות מתוקפות ו-35% היבחנות חיצונית של משרד החינוך.

איך כל כלי הערכה משתלבים? 

זה בדיוק כמו כל הערכה אחרת. הכל נכנס לתוך האחוזים של כל אחד מרכיבי ההערכה הללו ואיך הם נכנסים בתמהיל של הציון. זה מצטבר בסוף ל-100%. בגדול זה לא אחרת מאשר להגיד אני  עושה ארבעה מבחנים במחצית, או שני מבחנים במחצית. פשוט צריך להיות מוסכם שלא עושים רק מבחן. זה מהלך שאפשר להתפתח בו. ילד יכול לשפר, להתקדם, לבחור, לקחת אחריות. שזה עוד שלבים המאפשרים לאדם להתפתח "להיות לומד עצמאי ואחראי".

איזה סדירויות תומכות בתהליכי ההערכה?

זה מחייב הבנה של איך יראה הציון, מתי נגמרים מהלכים פרויקטליים, מתי עושים את למידת העמיתים. אירוע הצגת הלמידה דורש סדירות משמעותית. חייבים להבין שבשבוע הסופי של המחצית "מקריבים" שעות הוראה לצורך המהלך הזה. סוף שנה בתיכון כמעט תמיד הוא ימים שהתלמידים גם ככה מגיעים לא מגיעים ללימודים, על כן אנחנו מנצלים את הימים הללו לפעילויות הנ"ל. 

לכל צוות ישיבת צוות שבועית עם מנטור –  מורה מלווה, כך שאפשר לקבל ייעוץ או הכוונה. יש לנו מהלך של "קהילות לומדות" ומליאות שבועיות, כדי לאפשר לצוות להיות צוות לומד, מפתח ומתפתח. ב"קהילות לומדות", יש לנו שתי קהילות, אחת של צוות חונכים כדי לשפר את המהלך החונכות כפרופסיה, והשני בעצם אנחנו מייצרים מהלך של פיתוח פדגוגי של עמיתים העוסקים במהלכים פרויקטליים. המליאות שלנו, חלקן מדברות שפה בית ספרית, חלקן מדברות פדגוגיה. עיסוק בהצגות למידה יתקיים במליאה בית ספרית, המשלבת את כל מורי המקצועות, לא רק את המורים המקיימים פרויקטים. יש לנו השתלמות קיץ, העוסקת בלמידה דרך פרויקטים (PBL – Project Based Learning), שהיא בעצם ההשתלמות הבית ספרית.

איך תורמים את הצוות החינוכי לתהליך ההערכה?

כדי לבסס הערכה ותהליכי הערכה בקרב המורים, יצרנו בעלי תפקידים, כגון מנטור, שתפקידו לעזור למורים בשיפור תהליכי ההוראה – לטייב לדייק את מהלכים פרויקטליים, דרכי הערכה ומחוונים לראות את המכלול של הידע, המיומנויות וההרגלים (ימ"ה) שכל תלמיד פוגש במהלך שנה.

הצגות הלמידה מחייבות הכנת צוות. הבנה ודיוק איך כותבים תובנה, מהן ההנחיות לתלמיד, מה המשמעות של להיות חלק משיחה רפלקטיבית. אנחנו בעצם עושים מעגלי דיון על הדברים האלה כל שנה, כל מחצית, כדי לדייק את עצמנו, ללמוד ממה שהיה מחצית קודמת, לברר לעצמנו איך אנחנו עושים את זה יותר טוב, איך מכינים תלמידים יותר טוב למהלך הזה. איך מגייסים צוות להיות חלק? ממליצים לצוותים גם אם הם לא יושבים בהרבה הצגות למידה, להיכנס ולבקש מתלמידים רשות להיכנס להצגות הלמידה שלהם כדי לראות, ללמוד ולפגוש תלמידים במרחבים אחרים ממה שאנחנו רגילים. בעצם הפעילות הזו משפיעה על השיח בית ספרי, מערכות היחסים והיכולת לראות כל תלמיד ותלמידה. 

להערכה מורכבת רב מימדית שכזו יש השלכות על עבודת המורה, על הסדירויות. זה מחייב תהליך עבודה מתמיד, קבוע ומתמשך.