מודל חדשני לחינוך דו-לשוני: בית הספר יסודי "גליל", מוביל את הדרך בין אתגרים לאמונה: כיצד בית ספר יסודי בגליל מקדם מצוינות אקדמית לצד ערכים של שוויון ורב-תרבותיות

בלב הגליל, בקיבוץ אשבל, ממוקם בית ספר המציב סטנדרט חדש לחינוך דו-לשוני ורב-תרבותי בישראל. בראיון מיוחד, חושפת מנהלת בית הספר את האסטרטגיות החינוכיות והאתגרים בניהול מוסד המשרת אוכלוסייה מעורבת של תלמידים יהודים וערבים.

"אנו מיישמים גישה הוליסטית לחינוך," מסבירה המנהלת מנאר. "זה כולל פיתוח חשיבה ביקורתית, יצירתיות, ומיומנויות אקדמיות, לצד טיפוח ערכים של אחריות חברתית ותפיסה קהילתית." בית הספר מאמץ שיטות פדגוגיות מתקדמות, כגון למידה מבוססת פרויקטים (PBL) ותוכנית חונכות אישית. "אנו מעודדים את התלמידים לחקור סוגיות מורכבות, זה מפתח אצלם מיומנויות חקר וחשיבה ברמה גבוהה." האתגר המרכזי הוא שמירה על איזון בין גמישות פדגוגית לבין עמידה בסטנדרטים אקדמיים גבוהים", אנחנו מקפידים על משמעת למידה, אך במקביל מעניקים מרחב ליצירתיות.

הצלחת המודל באה לידי ביטוי בגידול מספר הנרשמים ובהישגי התלמידים. בוגרינו רצויים מאוד בחטיבות הביניים בכלל ובכיתות מצוינות בפרט,  "זה מעיד על איכות ההכנה האקדמית שהם מקבלים אצלנו." 

הדו-לשוניות היא מרכיב מרכזי במודל החינוכי. "אנו מטמיעים שימוש בעברית וערבית בכל היבטי החיים בבית הספר,זה מפתח מודעות תרבותית ומחזק את המוטיבציה ללמידת השפה השנייה."

למרות תקופה של מלחמה, בית הספר ממשיך להתרחב. "הצמיחה המתמדת שלנו, גם בעתות משבר, מעידה על חוסנו של המודל, זה דורש אמונה עמוקה ותשתית ארגונית איתנה." 

מנאר מונה מספר דוגמאות, במטרה להדגים את השילוב בין עיסוק בבעיות אותנטיות והחתירה למצויינות.  

הרבה אנשי חינוך משתמשים במתודות של ה- PBL,  הייחודיות שלנו קשורה בסוגיות שאנחנו בוחרים ללמוד. הסוגיות שלנו הן חברתיות מאחר ואנחנו מכוונים לעודד תלמידים להפוך להיות "אנשים חושבים, מעורבים, מחויבים לפעול  בקהילה" . למשל לפני שנה, התלמידים אתרו צורך, לטפל בנושא השילוט ברחבי בית הספר ומחוצה לו. שילוט בשתי השפות עברית וערבית . תלמידים הסתכלו מסביב לאזור מגוריהם וזיהו  שיש אזורים שאין  שילוב בין שתי השפות. לאור הממצאים , הם יצאו לחפש שותפים פוטנציאלים מהרשויות ומקהילה במגמה לגייס שותפים. התלמידים נפגשו עם גורמים שונים, למדו על המשמעות והחשיבות של ה"נראות "של השפה לתושבים. הם בנו ממש שילוב בין שתי שפות ויצאו לפעולה. 

פעולה נוספת של למידה מבוססת פרויקטים , עסקה בנושא ה"נגישות" בקרב בני נוער.  התלמידים למדו את נושא הנגישות, נפגשו עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים, למדו על מושג הצדק והשוויון כזכות בסיסית. הם בנו משחקי קופסא או משחקי מחשב המנגישים את הנושא. הם יצאו  עם משחקים  החוצה.

נושא נוסף,  אשר היווה אתגר גדול קשור באירועי ה7-באוקטובר. סגל בית הספר מורכב מיהודים ערבים וכך גם התלמידים. היה ברור שבית הספר אינו נמנע מלדבר על האירוע הקשה המאיים על מרקם היחסים. כמנהלת היה לי ברור שקהילת בית הספר וההורים זקוקה לעזרה.  בשעת משבר קהילת בית הספר חוותה איום, חרדה, משבר אמון אשר לווה בהתכנסות של כל אוכלוסייה בתוך עצמה. היה לי ברור שאנחנו מאפשרים לכל אחת מהאוכלוסיות להימצא במסגרת קהילה המוצא שלה אבל לא מוותרים גם הדו לאומיות. נתנו מקום לכל קהילה לדבר על כאביה ועושים שימוש ביצירות ספרותיות על מנת לבנות דיאלוג בין התלמידים היהודים והערבים. 

אני אגיד לך בכנות, הצוות הערבי היה מאוד מפוחד,  באיך לגשת  ולשוחח על הנושאים הטעונים הללו? גם כי דיבור על הנושאים הללו דורש חשיפה מאוד גדולה ומורים חששו כיצד זה יתקבל או לא יתקבל,  וכמה זה מאיים או לא מאיים עליהם.ן ועל התלמידים.

ידעתי שאני כמנהלת , לא משאירה רק ל"רחוב", לתקשורת, להשמיע קול,  אלא זו המחויבות שלנו כמוסד חינוכי. אני עשיתי הכנה מטרימה לצוות. ההכנה כללה אוורור רגשות, הקניית פרקטיקות בקרב סגל המורים לצד מסר חד משמעי שאני מאמינה שהצוות יכול לנהל שיח בנושא. החוויה הזו לימדה אותי "שאסור לנו המנהגים לחשוש, יש לנו אחריות גדולה המשרתת רעיון גדול יותר מהמציאות הקשה. האמונה אשר הובילה אותי היתה  "שאנחנו נקיים דיאלוג מתוך כאב וכבוד ולא נותר על החלום של חיים משותפים על בסיס של חיבורים ויחסים במרכז וחינוך הומניסטי.