מה חשוב באמת בלימודי התיכון?

ב-25.4.24 פורסמה במאקו כתבה המונה את 10 בתי הספר הטובים בישראל. הפרמטרים שלפיהם נבחנו בתי הספר נוגעים לאחוזי הזכאות לבגרות (אחוזי זכאות כלליים, זכאים לבגרות בהצטיינות, ואחוזי הצלחה בלימודי מתמטיקה ואנגלית ברמת 5 יח”ל). 

צוין בכתבה כי נלקחו בחשבון פרמטרים נוספים כגון אחוז הנשירה מבית הספר, השכלת המורים ותחושות התלמידים בנוגע למידת האכפתיות של המורים, אך ניכר כי מידת ההצלחה בבגרות היא לב הכתבה וכנראה מרכזית גם בדירוג בתי הספר. 

קראתי את הכתבה בתחושת תסכול מתגברת וניסיתי לנסח את הסיבות שבגללן הרגשתי כך (מעבר לעובדה הברורה שבית הספר שבו אני עובדת לא כלול ברשימה). בתמצית – אני סבורה כי הכתבה מעידה על התופעה של “הזנב מכשכש בכלב”, כלומר – הצלחה בהיבחנות לקראת סיום 12 שנות לימוד, הופכת להיות המטרה המרכזית שלשמה אנו עובדים וחזות הכל. במצב דברים זה כל עשייה אחרת של בית הספר הופכת שולית והתלמידים.ות מזהים זאת היטב. 

כשהעשייה מכוונת להצלחה בבגרות, מטרת הצוות והתלמידים.ות היא להשיג. להשיג את המספר הגבוה ביותר. להשיג ולא ללמוד. להשיג ולא לחנך ולהתחנך. 

הרצאות, סדנאות, טיולים, שיעורי חינוך הופכים שוליים, והצוותים מתמודדים כל העת עם ניסיונות התחמקות של התלמידים.ות מכל מה שהוא לא למידה לבגרות. גם השיעורים עצמם הופכים מיותרים, אם התלמידים.ות מזהים.ות שקריאה של סיכומים, או מרתונים לבגרות משמשים תחליף ראוי. המעקב אחרי נוכחות התלמידים.ות, שרבים מהם מנסים לעשות את המינימום ולהשיג את המכסימום, הופך מתיש ולבתי הספר ניתן תמריץ (סמוי כמובן) להראות לתלמידים שהישגיהם אינם גבוהים את הדלת החוצה – לכיוון בתי הספר אחרים (גם במקרים שבהם טוב לילדים בבית הספר והם אינם רוצים בשינוי). 

בבחירת מגמות הלימוד (המקצועות המורחבים) תלמידים.ות שואלים שאלות על מיכסום ההצלחה בקבלה למוסדות להשכלה גבוהה והדגש על תחומי העניין האמיתיים שלהם ואופן הלמידה שהם מתחברים אליו הופכים שוליים. הלחץ ללמוד מתמטיקה ברמת לימוד גבוהה הוא אדיר, וגם תלמידים.ות שאינם אוהבים את המקצוע והיו מעדיפים להשקיע מאמצים בתחומים אחרים, נדחקים למצב שבו הם מוסללים לנסות להצטיין במקצוע שלעתים הוא מאוס מבחינתם.ן. 

יש כיום 128 חטופים בשבי החמאס. נראה כי משימה חברתית חשובה מאין כמוה היא לתמוך במשפחות החטופים ולהצטרף למאבק לשחרור יקיריהם. אך כיצד יתפנו צוותי התיכונים לעיסוק בחיים עצמם – במוסרי, בערכי, במה שחשוב באמת, כשבתי הספר טרודים בהכנה לבחינות הבגרות? 

נראה כי המשותף לאנשי החינוך בקהילת ידידי HTH הוא הניסיון ללכת נגד הזרם – ליצוק משמעות ועומק לתהליכי הלמידה ולעסוק במה שבוער וחשוב. אני מקווה שבעתיד נזכה לעבוד במערכת שתעסוק בחינוך, ולא תתרכז בתהליכי מיון עבור המוסדות להשכלה גבוהה.