אנסה לסכם את מסקנותיי והמלצותיי, באופן שאינו מכתיב כללים, אלא מכוון את תשומת הלב והמודעות לשיקולי הארגון. ריבוי המרכיבים, ההקשרים, הנרטיבים והאפשרויות מגבילים את יכולתם של מורים לספק מענה חד-משמעי לשאלת ארגון ועיצוב של מרחבי למידה. מודעות למשמעותה של הסביבה והשפעתה על הלמידה היא המפתח בחשיבה ובתכנון של כל פרויקט, מערך שיעור ותוכנית לימודים.

גישות פדגוגיות – ארגון טוב אמור לשקף מודעות לסוגיות עכשוויות של חינוך (שוויון, למידה אותנטית, התאמה אישית, שיתופיות) ולהעניק ללומדים.ת ולמורים.ות מרחב לימודי שמזמן יוזמה, יצירה, מעורבות, שיתוף פעולה ומאפשר חיבורים מסוגים שונים. משקף תכנים עכשוויים ומעודד סוגים שונים של הוראה ולמידה – חקר, הקנייה, קבוצות, פרטני.

טכנולוגיה – ארגון המרחב יביא בחשבון שימוש במדיה וביטוי לטכנולוגיות חדשות.

אווירה – על המרחב לשדר אווירה של אכפתיות והתחשבות, כמקום לגדילה ולהתפתחות, אווירה שתחזק את ביטחונם של הלומד ושל המורה ואת זהותם העצמית.

קירות מדברים – הצגת תוצרים וחשיפה לדימויים שמעוררים הזדהות וגירוי מצד אחד (עבודות תלמידים, למשל), ומצד שני, דימויים המתקשרים לתרבות האנושית – המסורתית והחדשנית, המפוארת והיומיומית. החשיפה תעשה באופן שמעורר כבוד כלפיה, אך גם מייצר עמה דיאלוג, שמאפשר ביקורת ותגובה. הצגת תוצרים של פרויקטים תיקח בחשבון את המרחב ואת התנאים בשיקולי ההצבה ובחירת חומרים.

נגישות חומרים ויצירתיות –  כדי לאפשר סביבת לימוד אוטונומית, שיש בה בחירה וחופש, אך גם מחויבות ואחריות, חומרים וציוד המיועדים לשימוש עצמאי צריכים להיות נראים ונגישים, באופן שיעודד את השימוש בהם ויאפשר עצמאות ויעילות בשעת הפעילות. צריך להיות דגש על איכות הציוד וכמותו, באופן שיתמוך בפעולות וימנע תסכולים מיותרים.

דינמיות – ארגון טוב כולל אפשרות לגמישות, למודולריות ולהשתנות כביטוי לחיפוש משמעויות. עקרונות אלו בארגון מאפשרים סוגי הוראה ולמידה מגוונים.

יחסי מכיל מוכל – המרחב מכיל את הנמצא בו ועל-כן עליו להיות מותאם לכמות המשתמשים בו, הריהוט והציוד. כמו-כן הפרטים השונים שבתוכו, חשוב שיוצבו במיכלים מתאימים על מנת לשמור על משחקים, ספרים, ציוד טכנולוגי וחומרי יצירה, לאפשר גישה אליהם ולשמור על סדר. המיכל הוא אמצעי עיצובי בעל גודל, צורה, צבע ומרקם.

ארגון וסדר – ארגון טוב דורש יחס לסדר והקפדה על הפרטים שמבנים את שגרת העבודה ומקלים עליה. היגיון ארגוני יוצר מרחב נוח להתמצאות, המאפשר פעילות עצמאית ומקנה ביטחון.

ארגון יכול להיות קבוע או משתנה. ארגון קבוע משרה תחושת ביטחון ועוזר בשמירה על סדר. עם זאת שינוי בארגון וסדר יכולים להיות מפתיעים ולעורר יצירתיות ויחסים חדשים במרחב.

הרגלי עבודה – חשוב ללמד הרגלי עבודה במרחב. התלמידים הופכים להיות שותפים מלאים ופעילים בהתנהלות במרחב ובשמירה עליו. הקניית הרגלי עבודה הנה למידה משמעותית  שאין להפחית מחשיבותה אשר תורמת רבות לאקלים ומפתחת את תחושת השייכות, האחריות והעצמאות של התלמידים.

פיקוח ושליטה – אבחנה בין מקום המורה והתלמיד, בין ציוד נגיש לנעול (לדוגמה ציוד יקר או ציוד שדורש מיומנויות שימוש גבוהות) הימנעות ממצבים לא רצויים על-ידי שמירה על ציוד מחוץ להישג ידם של תלמידים,יצירת כללים ברורים ותשומת לב לאופן שבו הארגון תומך בהם. ארגון טוב צריך לאפשר יחס בין מורה לתלמיד שיתמוך מחד בשליטה ובפיקוח של המורה על ההתרחשות הלימודית של הכיתה כולה ושל התלמיד היחיד, ומאידך ייצור אפשרות לדיאלוג ולאינטימיות של המורה עם תלמיד או קבוצת תלמידים ושל תלמידים בינם לבין עצמם.

שקיפות – נשאף לחיבור וחשיפה של המנגנונים שמבנים את חיי היום-יום בבית הספר. חדרים בעלי חלונות גדולים או קירות שקופים ייאפשרו גם למתבונן מהצד לקחת חלק אקראי ולהציץ על התרחשויות שונות. חיבור בין פנים וחוץ יאפשרו לנו להיות בקשר עם שינויי מזג האוויר והטבע. בתי הספר של היי-טק-היי בסן דייגו, בנוסף לקירות השקופים שמאפיינים אותם, בנויים באופן שחושף את המבנה – צינורות חשמל, מים ומיזוג גלויים בתקרות הפתוחות, מתוך שיקול של גירוי הסקרנות לגבי המבנה ואופן תפקודו.

מרחב אישי, עצמאות ובחירה – נשים לב, האם מתאפשרים סוגים שונים של פעילויות במרחב. האם יש לכל ילד מרחב אישי, מקום לדברים שלו, אפשרות להתרכז, להיות עם עצמו, לבהות.

רשות והרשאה – “חוויית הרשות היא חוויה נטולת שיפוטיות שאינה נושאת עמה ציפיות לשינוי והתאמה” (אורבך, 2019,עמ’ 18). נשים לב, האם ארגון המרחב מעורר תחושה של רשות לכל אחד ואחת להיות שייך ולהתפתח בדרכו הייחודית.

אסטתיקה – נשים לב למרכיבים חזותיים שמשדרים טעם טוב, הרמוניה ויופי. נדאג לטיפוח המרחב וקישוטו.

איכות ובטיחות – ציוד בבית-ספר משרת מידי יום תלמידים רבים על-כן חשוב לשים לב לחומרים, ריהוט ומבנים איכותיים, עמידים ובטיחותיים לשימוש.