ללמוד לאהוב ללמוד: למידה "מכוונת עצמית"

בעקבות מגפת הקורונה, ובמיוחד על רקע הצורך והאפשרות הטכנית של למידה מרחוק, עולה ונשמעת הטענה שיש לפתח לומד עצמאי שילמד בכוחות עצמו.

יש התופסים למידה עצמית כדרך נוספת של למידה מסורתית שבה התלמידים מתאמנים להיות יעילים יותר במילוי הנחיות המורה או ספר/חוברת הלימוד מבלי שיזדקקו לעזרה מרובה  מצד המורה על איך וכיצד לעשות זאת. כך תלמידים יכולים ללמוד ולתרגל בעצמם גם בביתם. יש התופסים למידה עצמית כלמידה שבה התלמידים לומדים לווסת בעצמם את רגשותיהם והתנהלותם כדי להתאים את עצמם ללמידה הסטנדרטית המסורתית. 

לעומת אלו, היוטגוגיה (למידה בהכוונה/הובלה עצמית- במקום פדגוגיה) מציעה תפיסת עולם חינוכית הומאנית ושוויונית שהיא מנוגדת לתפיסת הלמידה-הוראה, הקיימת כיום. היא מדגישה את השאיפה ללמידה מתוך סקרנות ועניין שהם טבעיים ואישיים, כדי לפתח אהבת דעת לאורך החיים. זו מטרת חינוך שהיא שונה מהכנה לחיים בחברה תחרותית כוחנית שמדגישה בעיקר הישגים, או מהכשרה לעבודה בעולם שכל כמה שנים משתנה מיסודו. היוטגוגיה מבקשת בפרקטיקה שלה לתת מענה לצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים של הלומדים לתחושת מסוגלות עצמית, אוטונומיה ושייכות לצורך למידה מתוך הנעה פנימית. 

 מתוך כך הגישה פונה לתלמידים  ומזמינה אותם, כפרטים או כקבוצות קטנות ליזום ולבחור בעצמם: א. מה מעניין אותם ללמוד, גם אם זה במסגרת תוכן שיש להיחשף אליו במסגרת תוכנית הלימודים (נושאים/שאלות/סוגיות שתלמידים יעלו בהתאם לסקרנותם); ב. לאיזו מטרה (כמו להבין טוב יותר ולעומק דבר מסוים, לבצע או לקדם פרויקט, לפתור בעיות ועוד); ג. איך הם ילמדו (דרכי הלמידה והמקורות שמתאים להם ללמוד דרכם ומהם- למשל דרך התבוננות, ניסוי, תצפיות, מידע שקיים ברשת); ד. במה ואיך כל פרט או קבוצה קטנה ישתפו את האחרים מתוך הידע שהם בנו כדי לעורר עניין ללמוד את מה שהם למדו; ה. כיצד ועל פי מה הם יעריכו את עצמם בעצמם את התהליך שעברו ואת איכות הידע שהם בנו בהערכה מעצבת מתמשכת (כמו דרך בניית עצמית של ציפיות ללמידה שלהם בתחילתה ולאורכה) ובהערכה אישית רפלקטיבית מסכמת על פי קריטריונים שהם היו רוצים להיות מוערכים דרכם. למידה ברמה גבוהה כזו של בחירה מגבירה מאוד את הסיכוי ליצירת רמה גבוהה מאוד של מעורבות בלמידה. מעורבות מסוג זה מפתחת כישורים ונטיות ליזמות ואחריות. זו חוויה של חדוות למידה וגילוי. המחקר המצטבר בארץ ובעולם מראה ומוכיח שאכן כך קורה עבור כל מגוון התלמידים, גם לאלו המוחלשים, שחוו דיכוי ותיוג כתלמידים "חלשים", מה שמאפשר להגביר את המוטיבציה ללמוד וכך לסייע להם להשתחרר ממצבם  ולפרוץ את מעגלי הכוח חברתיים שהם כלואים בתוכם.

למורה היוטגוגית יש שני תפקידים מרכזיים. לפני הלמידה בהובלה עצמית, היא חושפת את התלמידים לתכנים לא מוכרים בצורה שתעורר בהם עניין להמשיך וללמוד עליהם דרך שאלות או נושאים שהתלמידים יעלו בעקבות החשיפה. בהמשך, המורה הופכת למלוות למידה בהובלה עצמית של התלמידים וניצבת עבורם, לצידם ובשבילם כדי לעזור להם בחשיבה על איך לכלכל את צעדיהם ולהתמודד עם קשיים וחסמים שהם נתקלים בהם. היא מנהלת איתם דיאלוג כנה תוך כדי עידודם לשאלת שאלות והצפת רעיונות. היא ממעטת להשתמש בסמכות שלה על הידע, כדי לאפשר לתלמידיה לחוות חוויות של גילוי עצמי. 

קיימים אתגרים רבים במימוש הגישה עבור המורה והתלמידים, במיוחד כי מדובר בשינוי תפיסות והרגלים. ניתן להתחיל למשל בלמידה יוטגוגית של נושא אחד מתוך הנושאים הנלמדים בתוכנית הלימודים. כאמור, אין מדובר במטרה להספיק לעבור על חומר הלימודים ולזכור אותו לקראת מבחן, אלא במטרה לעורר עניין בתכנים ובחוויה הרוחנית המשמעותית שלמידה עשויה לספק לאורך החיים.