לחזור ל"בראשית"

"מה בא לך?" הוא מטבע לשון שגור, כיום, בפי הורים ואף בפי אנשי חינוך רבים.

יש בהחלט חשיבות לפיתוח התבוננות והקשבה עצמית. היא מהווה, בהחלט, נדבך חשוב בתפקוד ובתקשורת.

אך יש במטבע לשון זה ובהשלכותיו גם סכנות.

1. מה "בא לי" הוא לא תמיד, בהכרח, מה שאני צריך, מה נכון לי.
2. אנחנו רואים כי תרבות הבא לי עלולה להוביל לקשיים חברתיים, לקשיים בתפקוד, להדוניזם, קשיי התמודדות עם תאוות וצורך בסיפוק מיידי. במקרים רבים, המחיר על כך, כבד.
3. איך ובאיזו מידה משתלב מה ש"בא לי" עם מה שבא לאחרים בסביבתי ומה שנכון להם.
4. כיצד משתלב מה ש"בא לי" עם עולם הערכים החברתיים והאידיאולוגיות השונות בחברה.

מכאן, שכדי לטפח מיומנויות לדיאלוג יעיל ולתקשורת טובה עלינו לגבש מנגנונים של תהליכי למידה ספירליים, אשר נפתח מינקות, לאורך שלבי ההתפתחות השונים. אלה יהוו נכס חשוב, הן עבור הפרט והן עבור החברה במעגלי הקרבה השונים, ממשפחה והאקולוגיה הפיזית הקרובה ועד לקהילות שייכות וירטואליות ומעגלים בינלאומיים.

מנגנוני התפיסה והתקשורת – מעגלים וגוונים:

1. מנגנון ההתבוננות הפנימית והחקר העצמי – מה אני מרגיש.ה ? מה רני חושב.ת? האם ההתנהגות שלי מבטאה את הרגשות והמחשבות שלי? כיצד אקדם את התנהלותי שתהייה בהלימה לתחושותיי ולתפיסתי?
2. מנגנון אני ואתה – באיזו מידה אני מסוגל לראות את האחר, את רצונותיו, את צרכיו? היכולת לצאת מתוך עצמי ולראות את האחר היא הבסיס ההכרחי ותנאי חיוני לפיתוח אמפתיה. היכולת לוותר, לא מתוך כניעה אלא מתוך בחירה, בשל ראיית תמונה רחבה , הרואה גם אותי וגם את האחר.
3. מנגנון מה נכון לנו – היכולת לראות מה בא לי ומה נכון לי? מה בא לאחר ומה נכון לו, מהווה בסיס לחיבור מה נכון לנו? אנחנו עוברים מחשיבה דיכוטומית בצבעים מובחנים לתערובות ותרכובות של גווני הביניים הנוצרים מדיאלוג, מהדהוד משותף, מבניית מרחב חדש של תקשורת והתנהלות הדדית.
4. מנגנון המעגלים החברתיים – פיתוח היכולת להבין מה בא לי, מה בא לאחר ומה בא לנו מהווה תשתית לבניית היכולת להיות קשובים לערכים, לאידיאולוגיות, לצרכי קבוצות השייכות שלי, למעגלים החברתיים, הקרובים והרחוקים, הסובבים אותנו ומהווים חלק מחיינו.
5. מנגנון – מנגנון התפיסה והתקשורת הגבוה ביותר הוא תפיסה רחבה שמאפשרת לשמוע, להקשיב, לנסות להבין, לקבל ולהכיל ערכין ואידיאולוגיות שונים, אשר קיימים בקרב קבוצות ומעגלים שאינם חלק מקבוצות השייכות שלנו. באיזו מידה, גם אם לא יווצר ערבוב בין הצבעים והגוונים השונים ויצירת דקויות של גוונים חדשים נוספים, תהיה לפחות שזירה בין שלל גווני הביניים.

כיצד עושים זאת?

1. קידום גישת המעגלים והגוונים בהנחיית הורים מגילאי הינקות, המלווה בצורה מותאמת את תהליכי הספרציה והאינדיבידואציה. הטמעת הגישה בטיפות חלב, במרכזי הגיל הרך ברשויות, בקבוצות ליווי התפתחות להורים.
2. הנחיית גורמי החינוך (מטפלות, גננות, מורות ועוד) מגיל הינקות ואילך, להוביל תהליכים פנימים של התבוננות והקשבה עצמית לצד פיתוח התבוננות והקשבה אמפתית.
3. העלאת המודעות במדיות החברתיות ובתקשורת.

חשיפה מגיל צעיר למנעד רחב של אפשרויות, הן בתפיסות והן באפשרויות התגובה. פיתוח מיומנויות לבחינת רפרטואר של פתרונות. הנכונות לנסות ולהתנסות בהם עד לגיבוש גוון משותף אופטימלי.

כל סיטואציה הנושאת בחובה מצב מתסכל, קונפליקט, היא הזדמנות לתהליך זה. על המבוגר (הורה/מחנך) לסייע בתמלול הסיטואציות, בתהליכי ההתבוננות העצמית, ההקשבה האמפטית, בחינת רפרטואר הפתרונות והתחושות והמחשבות שנוצרות בהתנסויות השונות.

השרשת גישה זו, הן במערכת החינוך והן בבית ובקהילה, היא אופטימלית. חשוב לקחת בחשבון כי לנו, כאנשי חינוך, יש יכולת השפעה קריטית בהקשר זה. גם אם ילד לא נחשף לגישה זו בביתו ובסביבתו הקרובה, אם מצליח ללמד, להנחות, ללוות את התפתחותם של הילדים ובני הנוער בגישה זו, באופן שיטתי, הם יוכלו לפתח את הרגישות, את דפוסי החשיבה ודפוסי הפעולה של תקשורת אמפטית וסובלנית. גישת המעגלים והגוונים יכולה להיות אמצעי נפלא להמחשה, מילולית ובלתי מילולית, בחשיפה והתנסות רב חושית (באמנות, בתנועה, במוזיקה). שילוב השיח מבוסס הגישה בפעילויות חווייתיות, שילוב חשיפה מטרימה וליווי תגובתי לאירועים, יכול לסייע לכל ילד.ה נער.ה ואדם, כפרט וכחלק מרשת מעגלים חברתיים.