יפו – נקודות מבט: השקה חגיגית למיזם הרב-תחומי

כתבו: רפאלה בלס, סיגל אלמי מלמן מובילת חדשנות פדגוגית ורכזת תנ"ך, דפנה שלום מורה לצילום ופוטותרפיסטית בתיכון להייטק ואומנויות ע"ש שמעון פרס תל אביב.

מקום, זהות ושייכות: עקרונות האהבה והצדק בפרויקט יפו

פרויקט "יפו – נקודות מבט שונות " מהווה דוגמה מובהקת ליישום עקרונות המרכז לאהבה וצדק (Center for Love & Justice). בבסיס הפרויקט עומד עקרון המקום – חיבור הלמידה לסביבה המקומית ולהקשר הקהילתי. התלמידים יוצאים אל המרחב העירוני של יפו, אזור קרוב לבית הספר, חוקרים אותו דרך המצלמה, ומחברים את הגילויים שלהם לטקסטים קדושים.

הרכב הכיתה המגוון, המשלב תלמידים מכל המגזרים, מאפשר יישום עמוק של עקרון הזהות – כל תלמיד מביא את המבט האישי, התרבותי והדתי שלו למיזם, ונוצר מארג עשיר של נקודות מבט. עקרון השייכות בא לידי ביטוי בכך שכל תלמיד מוצא את הקול הייחודי שלו בפרויקט, ומרגיש שהנרטיב האישי שלו הוא חלק לגיטימי ובעל ערך מהשיח הכיתתי והקהילתי.

קולות התלמידים: מבט אישי ורב-תרבותי

לינוי ע.: "בחרתי לצלם שעון עם ציור של תרנגול. השעון מזכיר את מכונת הזמן והתרנגול בתוך השעון מצא חן בעיניי. בבריאת העולם נוצר הזמן, בתהליך הבריאה, אלוהים ברא בכל יום משהו אחר וזה מעורר תחושה של יופי והתפעלות. הצמדתי לתמונה את שני הפסוקים מבריאת העולם שעוסקים ביצירת הזמן וארגונו: 'ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד' (בראשית א' פסוק 5). 'והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים' (בראשית א' פסוק 14)"

דניאלה ל.: "בחרתי לצלם ולהציג תמונה של כנסייה קתולית קדושה. התמונה מעוררת בי תחושת אושר, ייחודיות, שייכות ונאמנות לעולם הנצרות. הכנסייה מחברת אותי כי יש בה את כל פעילות הקהילה שלנו כמו ריקודים, סעודות, תפילות, היסטוריה ומסורת. זה מתחבר לי לפסוק מהברית החדשה: 'ויאמר אליהם השבת נתנה בעבור האדם ולא האדם בעבור השבת. לכן אדון בן אדם גם לשבת' הברית החדשה, הבשורה על פי מרקוס, פרק ב'."

רפאל ו.: "בחרתי לצלם ולהציג תמונה של יונים עם פחית קולה בשוק. נראה שהם נאבקים על אוכל. נראה כמו הישרדות. התמונה והתחושה מתחברות לי לפסוק על בריאת האדם: 'וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ' (בראשית כ"ח)."

אחמד א.: "בחרתי לצלם תמונה של רוכב אופניים מלמעלה כשרואים את הפנים ושערו מתבדר ברוח. מיד נזכרתי שפעם היו סוסים ברחובות והיו רוכבים באופניים. זה עשה לי תחושה של ישן/חדש. מזכיר מאוד את התחדשות הבריאה בכל יום במשהו אחר, שיש סדר וארגון. בחרתי את הביטוי שחוזר על עצמו שמשקף את החזרה של הבריאה: 'וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.'"

ליאן א.: "בחרתי לצלם ולהציג תמונה של שתי ציפורים, אחת בתוך הים משתלבת בנוף ונראית כמו כתם לא ברור. הציפור השנייה עומדת על קיר האבנים. הרקע מטושטש, בצבע כחול וטורקיז, השמיים בצבע תכלת, הם משתלבים אחד בשני אבל עדיין אפשר להבדיל בין הים לשמיים, ויש את הניגודיות של הקיר בצבע צהוב חום שמנת כזה. כל התמונה היא בגוונים של כחול, תכלת, אפור – צבעים קרים, וכניגוד לכך יש צבע חם. הציפור מרגישה חופשיה ונטולת דאגות, יש תחושת רוגע ושלווה. הציטוט שלי הוא מהיום החמישי שבו נבראו חיות הים והשמיים: 'ויברך אותם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים…' (בראשית א' פס' 22)."

דיאלוג ודמוקרטיזציה בתהליך היצירה

לאירוע ההשקה הגיעה מפמ"ר תנ"ך ענת צידון, המדריכה הארצית מי-טל הדדי, בתיה כץ סמנכ"לית פדגוגיה ברשת עמל ורמי אמיתי מנהל המרחב מעמל.

סיגל אלמי מלמן, מובילת החדשנות הפדגוגית והמורה לתנ"ך במיזם, מסבירה: "המיזם הוא תולדה של שיתוף פעולה בין צילום לתנ"ך. יצרנו חיבורים עמוקים של תחושות, רעיונות ורצונות מזויות אישיות ורב תרבותיות. היה מרגש לסייר עם התלמידים ולגלות אותם מזווית אישית שונה. החיבורים הם אישיים ולכן מהווים אוצר גדול. אני גאה בתלמידים שלי ונפעמת משיתופי הפעולה והתוצרים היפים".

דפנה שלום, המורה לצילום, מוסיפה: "כשיצאנו לצלם ביפו, חשבנו ליצור נקודת מבט בית ספרית חזקה על העיר, כזו שיש בה אמירה מאד מובהקת. מהר מאד הבנו את מה שכבר אולי ידענו: ביפו הריבוי הוא הסיפור, לא נוכל לספר נראטיב אחד של שלום או מלחמה, דו-קיום או מאבק. אבל נוכל, באמצעות המצלמה, לגלות מגוון רב ומקורי של מבעים אישיים. נוכל ליצוק משמעות מיתולוגית ביחס לתנ"ך ולספרי הקודש. נשאף לחלץ משמעות פואטית, סימבולית, אישית ותרבותית. וכך עשינו!"

תיאורים אלה משקפים את עקרונות הדיאלוג והדמוקרטיזציה – במקום לכפות נרטיב אחד, הפרויקט מאפשר ריבוי קולות וגישות. המורות מתפקדות כמנחות בתהליך ולא כמקור סמכות בלעדי, והידע נבנה באופן משותף. הדיאלוג מתקיים ברמות רבות: בין המקצועות השונים, בין התרבויות השונות, בין טקסטים עתיקים למציאות עכשווית, ובין התלמידים עצמם.

שחרור דרך יצירה: התלמידים כסוכני שינוי

דרך חוויית הצילום והפרשנות האישית לטקסטים קדושים, התלמידים הופכים ל"סוכנים" (agency) פעילים של ידע ויצירה תרבותית. זהו יישום מובהק של עקרון השחרור – התנגדות למערכות של הדרה וניצול, ופיתוח היכולת להשמיע קול אישי וייחודי.

הפרויקט מהווה דוגמה ל"למידה מבוססת פרויקטים משחררת" (Liberatory PBL), הכוללת:

• שאלה מניעה ("כיצד מתכתבים סיפורי הבריאה עם המציאות העכשווית ביפו?")
• בניית ידע בהקשר תרבותי
• אחריות קהילתית
• חקר מעמיק
• יצירת תוצרים אמנותיים אותנטיים
• הצגתם בפני קהל רחב במרחב הציבורי

מסלול לטרנספורמציה חינוכית

פרויקט "יפו – נקודות מבט" מדגים את ארבעת השלבים לטרנספורמציה מערכתית המוצעים במסגרת המרכז לאהבה וצדק:

1. התחלה קטנה – פרויקט ממוקד בקבוצת תלמידים מוגדרת
2. עיצוב חזון משותף – שילוב בין מקצועות שונים ונקודות מבט תרבותיות מגוונות
3. יצירת התנאים – שימוש במרחב העירוני כסביבת למידה והקצאת משאבים ליצירה וחקר
4. התקדמות לקראת שחרור קולקטיבי – הרחבת ההשפעה באמצעות תערוכה במרחב ציבורי
   פרויקט "יפו – נקודות מבט" מציע מודל מעשי לחינוך המשלב אהבה וצדק, שבו הלמידה חורגת מגבולות הכיתה ומהגבולות בין מקצועות הלימוד, ומתחברת לעולמם האישי והתרבותי של התלמידים. הוא מדגים כיצד טקסטים עתיקים יכולים לקבל משמעות עכשווית דרך יצירה אישית, וכיצד דיאלוג בין-תרבותי יכול להתקיים במסגרת למידה שמכבדת ומעצימה את כל המשתתפים.