במשלחת הייתה לנו חוויה מדהימה ומעוררת השראה
מאת: אופיר אלמלח כרמל
תיכון דרור נווה מדבר – רשת דרור בתי חינוך
למשלחת 2024 לבתי הספר של הייטק היי בסן דייגנו יצאתי יחד עם שותפי, עבד אלעזיז אבו אלקיעאן – שני המנהלים טריים של בית הספר "דרור נווה מדבר" שהוקם בשנת הלימודים תשפ"ד. דרור נווה מדבר הוא בית ספר מקצועי, חדשני לבני נוער בדואים בנגב. המבנה ממוקם בכניסה ליישוב אבו קורינאת, בין באר שבע לדימונה והוא מקבל תלמידים מכל רחבי הנגב מהישובים המוכרים והלא מוכרים.
בית הספר שלנו מלכתחילה עוצב כיחודי מבחינת אופני הלימוד, אופי היחסים בבית הספר, המגמות המקצועיות והקשר לקהילה. המשלחת לסן דייגו התאימה לנו כמו כפפה ליד, למקום בו נמצאנו. יצאנו למשלחת בסוף השנה הראשונה לאחר שכבר התנסינו במשהו, ובראשיתה של השנה השניה במקום שעדיין נתון בהקמה ובו יש הרבה מה לעצב ולשנות.
במשלחת הייתה לנו חוויה מדהימה ומעוררת השראה.
כאחראים על בית ספר בהקמה היה לנו חשוב במיוחד לחקור את המבנה של בתי הספר שם ברמה הפיסית וברמה הארגונית. האופנים השונים שבהם מעוצב, היום יום בבתי הספר וכמובן המבנים מעוררי ההשארה, הכיתות היפות והמיוחדות והתוצרים. כל אלה השאירו בנו רושם עמוק ונתנו צורות ועומקים לרעיונות שאנחנו מנסים לקדם אצלנו בנגב.
מספר נקודות השאירו בי רושם במיוחד:
- השמירה על הפשטות ועל בהירות – מערכת שעות פשוטה וברורה ומעט מקצועות והקבצות (אתגר גדול למול מערכת השעות המורכבת הנהוגה בישראל). בנוסף, הדאגה שהתלמידים מיודעים כל הזמן איפה הם נמצאים, מה אמור לקרות עכשיו ומה מצופה מהם גם מבחינת המבנה הכללי של בית הספר וגם מבחינת השיעור או הפרויקט הספציפיים (לדוג', ב-5 דקות הקרובות אלמד תוכן, לאחר מקן נתרגל בזוגות).
- מתן שעות רבות למורה עם אותם התלמידים – מאפשר זמן להיכרות והעמקה, המורה משלב "מקצועות" רבים במהלך השיעורים – מתוך תפיסה זו נגזרת גם מערכת השעות.
- עריכת ישיבות המורים באופן המדגים את האופן בו רוצים לראות את השיעורים שהמורים מעבירים – ישיבה משעממת מתגלגלת הלאה לשיעור משעמם.
- הדגש על פרזנטציה – התלמידים הם המובילים את הביקורים בבית הספר, מספר פעמים בשנה מתקיימת תערוכה של תוצרי הלמידה שגם היא מודרכת על ידי התלמידים (כולל תלמידי כיתות א'-ב')
- ההכלה של תלמידים מרמות שונות ומסוגים שונים בתוך אותה הכיתה – הגיוון כמגביר את איכות הלמידה של כלל התלמידים.
- הדגש על היחסים עם התלמידים והקהילה ועל היחסים בתוך הצוות כתשתית המרכזית של בית הספר.
לאורך כל המשלחת אנחנו ורבים מחברי המשלחת האחרים, תהינו, אם מה שאנחנו רואים יכול להתקיים בישראל ואם כן, אילו התאמות נדרשות. קשה להשוות בין הנימוס והשקט (גם אם מדומים) שמאפיינים את החברה האמריקאית לבין הסערה, הרעש ופעמים רבות האלימות שמאפיינים את החיים בישראל.
התהיה הזו עלתה בי ביתר שאת למול המציאות של תושבי הנגב הבדואים. האוכלוסיה הבדואית בנגב היא מהאוכלוסיות המוחלשות ביותר בישראל. בשנתיים האחרונות החברה הבדואית נמצאת תחת התקפה. רק בבית ספרנו מאז תחילת השנה הרסו בתים של 8 תלמידים מבית הספר ושל שני אנשי צוות. אנחנו שואלים את עצמנו מהו התפקיד של בית הספר בתוך מציאות כזאת? מה אומרים לילד שאתמול הרסו לו את הבית וכעת הוא חי בסוכה מצופה ניילון בלילות החורף במדבר? האם יש דברים שראינו בסן דייגו שיכולים לסייע לנו לתת מענה לחייו של התלמיד הזה?
מענה על שאלות הללו מספר רבדים:
ברובד הראשון ולפני הכל, לנער או לנערה בדואים מגיע חינוך איכותי. בני הנוער הללו זכאים לאותם משאבים, אותן אופציות, אותה איכות שתלמידים בכל מקום אחר בארץ זכאים לה. גם הם זכאים ללמידה מבוססת פרויקטים, לבתי ספר יפים ומזמינים, ליחס מכבד, למורים שמאמינים בהם ודורשים מהם. הדבר העצוב הוא שגם כשכבר מגיע פרויקט איכותי כלשהו למתלמידים מהחברה הבואית בד"כ הוא הולך למצטיינים/מחוננים ולעולם לא יגיע לתלמידים מהסוג שמגיע אלינו לבית הספר. המטרה שלנו בדרור נווה מדבר היא להנגיש את האיכות הזאת לכל התלמידים.
ברובד השני בית הספר הוא מוקד משמעותי בקהילה וככזה, לדעתי, יש לו תפקיד בבניית הקהילה, החל מיצירת במת מפגש ופעילויות לקהילה ועד למתן מענה לצרכים שעולים בקהילה במקרי קיצון (כגון הריסה שיטתית של בתי התושבים).
ברובד השלישי אני מבקש ליצור אצל התלמידים הבנה של המציאות הפוליטית בה הם חיים ולתת להם כלים לעיצוב חייהם וחיי הקהילה שלהם.
התפיסה הזאת מתחברת למה שפגשנו בסן דייגו. בתי הספר שלהם הם ציבוריים וקולטים תלמידים באופן המשקף את האוכלוסייה מבחינה דמוגרפית כדרך להתמודד עם גנטריפיקציה. הבחירה שלהם להקים את המרכז לשלום ולצדק מתחבר מאוד לסוג של הצדק שאנחנו מבקשים עבור התלמידים שלנו ועבור תלמידים רבים מאוכלוסיות אחרות בישראל, וכן את השלום שאנחנו מבקשים ליצור בינינו בחברה הישראלית ומחוצה לה. כל ההשקעה והיצירתיות מושקעים כדי לאפשר לכל תלמיד ותלמידה להצליח לא משנה אם הם מהגרים, על הרצף האוטיסטי, עניים או אחרים.
בעיני, צדק זה הוא הדבר החשוב ביותר. למידה מבוססת פרויקטים, חינוך טכנולוגי, עיצוב נוצץ וכל יתר הדברים היפים והמרשימים שראינו בהייטק היי צריכים לשמש כאמצעי ליצירת צדק עבור ילדי ישראל והחברה כולה ולא יכולים להיות מטרה בפני עצמם.
