״בית התה״ סולם לחלומות
פרויקט בית ספרי ייחודי מאפשר לתלמידים לפתח כישורי כתיבה ואמנות, תוך טיפוח ביטחון עצמי וצמיחה אישית.
מאת: מיכאל נורבליאנסקי, תלמיד כיתה י”א בתיכון להייטק ואומנויות על שם שמעון-פרס
אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי על “בית התה” זה היה בכיתה ז’. אני זוכר שיום אחד הודיעו לנו על הפרויקט הבית ספרי הזה, “בית התה” הוא נקרא. עד אז, ניסיון הכתיבה שלי היה מוגבל בכמה עבודות הגשה וסיפור קצר (מאוד) שכתבתי בעת עלייתי לארץ עם המורה הפרטית שלי ביסודי. כך גם, מיומנויות הכתיבה שלי ואוצר המילים היו נמוכים מאוד; זו הייתה השנה החמישית שלי בארץ. אחד הימים, כשהשעמום עלה על החום הבלתי נסבל שהתחיל כבר בחופשת הפסח, החלטתי לנסות לכתוב משהו. ה-“משימה” הייתה פשוטה, כתבו מה שאתם רוצים. בין אם זה סיפור קצר או שירה. תמונה, ציור, כתבה, כל דבר התקבל. אני התיישבתי על המיטה ופתחתי את המחשב. חיפוש: וורד. פתיחת קובץ חדש. ישבתי מול הדף הלבן במחשבות על מה אכתוב. נזכרתי בפתיחה שפעם ראיתי בספר פנטזיה אחד והתחלתי להקליד. משם הסיפור זרם. הוא לא היה ארוך, הוא לא היה ברמה לשונית גבוהה (כנראה גם לא תקינה), הוא לא העביר מסר חשוב, הוא גם כנראה לא היה מעורר הרבה סקרנות בקרב הקוראים אך הוא היה אמיתי והוא היה התחלה בשבילי. הוא היה הפעם הראשונה שהוצאתי משהו מתוכי, שלי ולבד לגמרי.
יעברו שנים עד שביום אחד, כבר לא כזה חם ולא כזה משעמם, אחזור לכתוב. משם, אמשיך לכתוב ולהתפתח, ללמוד ולגלות דברים חדשים אבל אף פעם לא אשכח את הסיפור הקצר והילדותי שכתבתי אז. לאיזה פרויקט של המורה שהכרתי רק חצי שנה. זה היה הסיפור שהפעיל תהליכים רבים בתוכי ועל כך אני מודה לבית התה ולתומר קרודו, המחנך שלי לשעבר. כמובן שהוא לא היחיד שעומד מאחורי הפרויקט הזה, אך הוא זה שהכשיר אותי ועודד להשתתף. הוא גם זה שמבחינתי ומבחינת תלמידים ומורים רבים מהווה חלק בלתי נפרד מבית התה. השנה (2024), אחרי שעברו שנים, השתתפתי פעם נוספת בבית התה. האווירה החמה והביתית לא עזבה את הפרויקט. כמו שהיה, בית התה גם נשאר מקום ביתי וחם לשיתוף יצירות אמנות וגם להקשבה לאמנים אחרים. השנה, יצא לי גם לשמוע מספר יצירות של מורים שאכן הפתיעו אותי לטובה ושל התלמידים בחטיבה עם כישרונות ללא גבולות. בית התה נותן להם מקום לזרוע ולגדול, ולבסוף לזהור.
כתיבה מרגשת על פרויקט חשוב ומרתק